ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 256:
שלטון מפא"י התייחס אל ההסתדרות כזרוע שלטונית יותר מאשר כארגון עובדים ופעל, לעתים בכוח הזרוע (הפעלת [[משטרה]] ופלוגות פועלים מאורגנות ("[[פלוגות הפועל]]"), כדי לשבור שביתות "פראיות". [[יוסף אלמוגי]], ראש מועצת פועלי חיפה דאז, סיפר: "בממשלה ובהסתדרות סברו באותה עת, כי טובת המדינה ותנועת העבודה היא להחליש במידה מסוימת את כוחו הארגוני של העובד השכיר".{{הערה|1=יוסף אלמוגי, '''בעובי הקורה''', עידנים, תש"ם.}}
בשנת [[1951]] התחולל האירוע הראשון במדינה שהצביע על הבעייתיות שבמבנה הדו-ראשי של ההסתדרות כגוף מעסיק-לאומי ושלטוני שאמור גם להיות איגוד עובדים המגן על שכירים. ב-[[11 בנובמבר]] 1951 פרצה [[שביתת הימאים, 1951|שביתת הימאים]] שנקראה גם "מרד הימאים", ששיתקה את המסחר הימי למשך 43 ימים. ועד הימאים החזק, בהנהגתו של [[נמרוד אשל]], ביקש להשתחרר ממרות ההסתדרות ולפעול באופן עצמאי להטבת תנאיו מול הנהלת חברת "צים" (חלק מחברת העובדים) והנהלת [[נמל חיפה]], שהיה בשליטת הממשלה. הימאים, חלקם גיבורי מבצעי [[ההעפלה]], פתחו בשביתה. ההסתדרות, בהוראת השלטון ובאמצעות מועצת פועלי חיפה בראשות יוסף אלמוגי ופלוגות "סדרני" הפועל ניסתה לשבור את השביתה על ידי מלחים זרים, כן היו ניסיונות לשבור את השביתה באמצעות גיוס מנהיגי השביתה ל[[שירות מילואים]]. הטיפול הכוחני בשובתים, דווקא כאשר זה בא מידיה של ההסתדרות שאמורה לשמש להם כמגן, הדהים את הציבור ועורר סערה (המשורר [[נתן אלתרמן]] הקדיש שניים מטורי "[[הטור השביעי]]" שלו לתמיכה בשובתים), מאידך האשימה המדינה את השובתים בהיותם קומוניסטים. באופן אירוני השתמשו ראשי ההסתדרות באותה טרמינולוגיה ובאותן המילים שהפנה ז'בוטינסקי כנגד ההסתדרות: "כן! לשבור".{{הערה|1=נמרוד אשל, '''[http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=1680 כן לשבות מול כן לשבור]''' מאתר [[הגדה השמאלית (במת שמאל)|הגדה השמאלית]]{{קישור שבור|3 במרץ 2017}}}}
בעשור זה החל עיצובם של [[דיני עבודה|דיני העבודה]] במדינת ישראל וקביעת מעמדה החוקי של ההסתדרות כנציג העובדים. ביזמת ההסתדרות נחקקו{{הערה|1=[[דב בן מאיר]], '''ההסתדרות''', עמ' 98, 100.}} [[חוק הסכמים קיבוציים]], תשי"ז-1957 ו[[חוק יישוב סכסוכי עבודה]], תשי"ז-1957{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns3_disputes.pdf חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957], באתר [[הכנסת]]}} המגדירים את היחסים בין ארגון עובדים למעסיק, מסדירים את זכות השביתה ומבטיחים את המסגרות ליישוב סכסוכים. כן נחקקו חוקים המסדירים זכויות עובדים כ[[חוק שעות עבודה ומנוחה]], התשי"א-1951, [[חוק חופשה שנתית]], התשי"א-1951, [[חוק עבודת הנוער]], תשי"ג-1953, ו[[חוק הגנת השכר]], תשי"ח-1958. בשנת 1959 הפכו לשכות העבודה ההסתדרותיות ל[[שירות התעסוקה]] הממלכתי כתוצאה מ[[חוק שירות התעסוקה]], תשי"ט-1959.
| |||