|
הכלואים במחנה החלו את יומם בשעה 6:00 במפקד שמי והסתיים בשעה 17:00. המזון שקיבלו הכלואים היה חצי ק"ג לחם או אורז או כוס מקרוני. התחשבות מיוחדת חסרת תקדים הייתה כאשר השומרים האיטלקים התירו ליהודים לנוח בשבת. תקרית אלימה בודדת התרחשה לאחר שאחד העצירים, כמוס זאנגו, התווכח עם שומר איטלקי וכתוצאה מזה נורה למוות. השומר הועבר למחנה אחר, ומאותו הרגע נמנעו היהודים מוויכוח כלשהו עם השומרים האיטלקים.
<s>[[מחנה עבודה|מחנה העבודה בוקבוק]] הוקם במזרח קירינאיקה, על גבול מצרים. משימתם של עובדי הכפייה היה לסלול דרכים מלוב למצרים לצורך העברת כוחות צבא. המשימה הוטלה על ה[http://www.or-shalom.org.il/admin_article.asp?article_id=168&article_main_id=1&article_topic_id=64&article_topic_name=%EE%EC%E7%EE%FA%20%E4%F2%E5%EC%ED%20%E4%F9%F0%E9 מהנדס היהודי משה חדאד], שבחר בעצמו כ-350 יהודים מטריפולי. הוא עיכב ככל האפשר את היציאה לעבודה המרוחקת, וכן מנע לקיחת מפרנסי משפחות. המחנה המדברי היה ללא גדרות ואף ללא שומרים, אך זאת מכיוון שלא היה בהם צורך בשל בידודו והיותו במרחק מאות קילומטרים מכל ישוב. במקום היה מחסור במים, ואספקה לעובדים הגיעה אחת לכמה ימים. רשמית העבודה החלה כל יום בשעה 7:00 והסתיימה בשעה 17:00. אך בהיעדר פיקוח העובדים עבדו בעצלתיים, ולמרות מורת רוחו של המפקח האיטלקי שבא אחת לכמה ימים, לא נוספו שומרים למחנה. בנוסף הוצמד למחנה רופא איטלקי אשר העלים מהמחלות והפציעות המדומות של העובדים, וכמאה מהם שוחררו בתואנה שהם אינם כשירים לעבודה.</s>
<s>באוקטובר 1942 הופגזה בוקבוק לא אחת. אך רק בנובמבר, עת נסיגת הכוחות האיטלקים, הותר לעצירים לשוב לטריפולי המרוחקת בכוחות עצמם, רובם על ידי רכב מזדמן.</s> <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://sgula.blogspot.co.il|הכותב=|כותרת=שואת יהודי לוב-The RelatioNet project"|אתר=|תאריך=}}</ref>
== לאחר השואה ==
בסתיו 1944 יצאו רוב החיילים העברים מלוב, והסתמנה הרעה ביחסי המוסלמים ליהודים. לאומנים שחזרו ללוב עם סילוק האיטלקים והגרמנים שילהבו את ההמונים בהסתה אנטי-ציונית ואנטי-בריטית. השנים שמשחרור לוב ועד עצמאות לוב היו קשות ליהודים.
| 