איי הבתולה של ארצות הברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ייהליזיושמר (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ ←היסטוריה: תיקון קישור |
||
שורה 44:
[[איי הבתולה]] יושבו במקור על ידי אינדיאנים בני שבטי ה[[סיבוני]], ה[[קריב (שבט)|קריב]] וה[[אראווק]]. האיים התגלו על ידי [[כריסטופר קולומבוס]] בשנת [[1493]] במהלך הפלגתו השנייה ל[[סנט אורסולה]], והוא שנתן לאיים את שמם. קולומבוס ביקר באיים ב-[[1498]] והיה לאירופי הראשון שעשה זאת. במהלך מאתיים השנים הבאות הוחזקו האיים בבעלות מדינות שונות, ביניהן [[אנגליה]], [[ספרד]], [[הולנד]] ו[[צרפת]], עד שעברו לבעלות [[האימפריה הדנית|האימפריה הדנית-נורווגית]] שהחזיקה בהם כמאתיים שנה.
חברת [[איי הודו המערבית
באותה עת [[עבדות|סחר העבדים]] הדני היה בשיאו, ואלפי עבדים יובאו לאיים לצורך גידול [[קנה סוכר]]. מרד עבדים בשנת 1848, בנוסף לקולות מחאה מבית, חייבו את מושל האיים [[פטר פון שולטן]] להכריז על ביטול העבדות באיים ב-[[3 ביולי]] [[1848]]. לאחר ביטול העבדות איבדו האיים את מקור ההכנסה העיקרי שלהם כספקי [[קנה סוכר]] למדינות המערב, ובהדרגה הפכו לנטל כלכלי כבד על דנמרק. כסף רב הוזרם לרשויות באיים על חשבון תקציב המדינה הדני. בשנת [[1867]] נחתם הסכם מכירה של האיים סנט תומאס וסנט ג'ון ל[[ארצות הברית]], אך המכירה לא יצאה אל הפועל. הותקנו רפורמות שמטרתן לשקם את כלכלת האיים, אך ללא הצלחה יתירה. בתחילת המאה העשרים ניסתה דנמרק למכור את השליטה באיים, ופנתה בעניין זה לממשלת [[ארצות הברית]], אך העסקה לא יצאה לפועל עקב אי נכונות מצד האמריקאים לשלם את המחיר הגבוה שדרשה דנמרק. טיוטת הסכם נוספת למכירת האיים לארצות הברית נידונה ב-[[1902]], אך נדחה ב[[הפרלמנט הדני|פרלמנט הדני]].
|