פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
לעתים קרובות מואשם ג'ורג' השלישי בעקשנות שהשאירה את בריטניה במלחמה עם המהפכנים האמריקאים בניגוד לעצת שריו. מחקרים היסטוריים מודרניים מגינים על ג'ורג' מתוך גישה, שבהקשר של אותה התקופה, הוא פעל באופן שכל מלך היה פועל ולא היה מוותר על טריטוריה בסדר גודל כזה. יתר על כן, ג'ורג' פעל באופן מתון יחסית למלכים מקבילים בתקופתו. לאחר קרב סרטוגה, דעת הקהל והפרלמנט היו בעד המשך המלחמה. הגיוס התנהל בקצב מהיר ומתנגדי המלחמה, אף על פי שהיו קולניים, נשארו במיעוט. לאחר הכישלונות בצפון אמריקה ביקש הלורד נורת' להעביר את תפקידו ל[[ויליאם פיט האב]], שלדעתו היה האיש המתאים יותר להתמודד עם המצב, אך המלך סירב להיעתר לבקשתו. תחת זאת הוא הציע שפיט יכהן כתת-שר בממשלתו של נורת', אך פיט סירב לשתף פעולה ומאוחר יותר באותה שנה הוא מת. בראשית שנת [[1778]] צרפת, שהייתה יריבתה המרה של בריטניה, חתמה על [[ברית צרפת - ארצות הברית (1778)|ברית]] עם [[ארצות הברית]] וכתוצאה מכך החלה הסלמה במלחמה. עד מהרה הצטרפו לארצות הברית ולצרפת גם [[ספרד]] ו[[הרפובליקה ההולנדית]], ומנגד לא הייתה לבריטניה כל בעלת ברית ראויה לשמה. גל של התפטרויות של שרי ממשלת בריטניה החל והלורד נורת' ביקש שוב להשתחרר מתפקידו, אך המלך התעקש ועמד על כך שהוא ימשיך לכהן. כוחה של האופוזיציה כנגד המלחמה היקרה גדל, וביוני [[1780]] פרצו בלונדון כתוצאה מכך מהומות הידועות בשם [[מהומות גורדון]].
 
בעת המצור על [[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)| צ'ארלסטון]] עוד האמינו הלויאליסטים בניצחונם, כאשר הבריטים הנחילו ל[[פטריוטים (המהפכה האמריקנית)|פטריוטים]] שורה של תבוסות כבדות בקרב קמדן ובקרב על בית המשפט של גילפורד. בסוף שנת [[1781]] החדשות על כניעת הכוחות הבריטים ב[[קרב יורקטאון]] הגיעו ללונדון. התמיכה הפרלמנטרית בלורד נורת' קרסה לחלוטין ובשנה שלאחר מכן הוא התפטר מתפקידו. המלך הכין טיוטת כתב התפטרות שמעולם לא הוגשה ולבסוף הכיר בתבוסה בצפון אמריקה והורה על תחילתם של דיונים לקראת הסכם שלום. במסגרת שלום פריז ב-[[1783]] הכירה בריטניה בעצמאותה של [[ארצות הברית]] והחזירה את [[פלורידה]] לספרד. כאשר הגיש [[ג'ון אדמס]] את [[כתב האמנה|כתב האמנתו]] כשגריר ארצות הברית בלונדון ב-[[1785]], הכיר ג'ורג' בכך שעליו להתרגל למערכת היחסים החדשה בין ארצו לבין מושבותיו לשעבר.
 
==מאבק חוקתי==