ברנדה מילנר – הבדלי גרסאות

ד"ר מילנר נולדה לשני הורים מוזיקאים מצליחים, אך לא התעניינה כלל בעולם המוזיקה<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.psych.ualberta.ca/~gcpws//Milner/Tour.html|הכותב=|כותרת=האתר של אוניברסיטת מקגיל|אתר=|תאריך=|שפה=אנגלית}}</ref>}}. בגיל 18 היא קיבלה מילגה ב[[אוניברסיטת קמברידג']] והחלה בלימודי מתמטיקה. כעבור זמן קצר הבינה שנושא זה פחות מתאים לה והחלה ללמוד [[פסיכולוגיה]]. היא סיימה [[תואר ראשון]] בפסיכולוגיה ניסויית בשנת [[1939]] 3. בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] ד"ר מילנר שירתה בצבא הבריטי, במהלך שירותה היא הייתה בצוות שניסח מבחנים למיון של טייסי הפצצות וטייסי קרב<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170308045756:0">|"פרס התרומה המדעית המשמעותית בשנת 1973". הפסיכולוג האמריקאי. 29: 27-43.</ref><ref>}}{{הערה|[http://www.medicalnewstoday.com/releases/226617.php מחקרה החלוצי של ברנדה מילנר בנושא הזיכרון שעליו קיבלה את פרס pearl meister Greengard] '''(באנגלית)''' </ref><ref>}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://psycnet.apa.org/journals/bul/51/1/42|הכותב=ברנדה מילנר|כותרת="התפקוד האינטלקטואלי של האונה הרקתית"|אתר=העלון הפסיכולוגי, עמ' 42-62.|תאריך=ינואר 1954|שפה=אנגלית}}</ref>}}. בשנת 1941 פגשה את בן זוגה, פיטר מילנר, אשר שירת איתה בצוות במהלך השירות הצבאי.

בשנת [[1954]] ד"ר מילנר פרסמה מאמר בשם: "התפקוד האינטלקטואלי של האונה הרקתית", במאמר זה היא הראתה לראשונה שפגיעה [[באונה הרקתית]] יכולה להביא לפגיעה ושינוי בתפקוד הרגשי והאינטלקטואלי בבני אדם ו[[פרימטים|פרימיטים]].<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.genengnews.com/gen-exclusives/science-legend-dr-brenda-milner/77900405|הכותב=מיצי פרדיו|כותרת=אגדת המדעים ברנדה מילנר|אתר=GEN|תאריך=15 באפריל 2015|שפה=אנגלית}}</ref>}} מחקרה גרם למנתחי מוח רבים לשנות את דרכי ניתוחיהם כאשר הבינו את הפגיעה אשר הם עלולים לגרום למנותחים.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170308045756:1">|{{קישור כללי|כתובת=http://www.chrcrm.org/en/rotm/dr-brenda-milner|הכותב=|כותרת=ד"ר ברנדה מילנר|אתר=קנדים למען מחקרי בריאות|תאריך=ינואר 2005|שפה=אנגלית}}</ref>}} במהלך ניסיונה של ד"ר מילנר להבין את פעולת הזיכרון היא נפגשה עם הנרי מולייסון (הידוע בכינויו H.M.) חווה בילדותו פגיעה קשה בחלקים מרכזיים מההיפוקמפוס שבאופן הדרגתי החריפו ובסופו של דבר גרמו לשיכחה מתמדת של אירועים חדשים שקרו בסביבתו. במהלך פגישותיהם, ד"ר מילנר למדה כי H.M. מסוגל להתרכז במשימה ספציפית רק אם דעתו לא מוסחת באמצע. ד"ר מילנר הציגה בפניו מבחן שבו הוא היה צריך לעקוב אחרי קו בצורת כוכב כאשר הוא משתמש במראה כדי לראות את פעולתו. משימה זו ידועה בכך שנראה בה שיפור ניקר עם הזמן בעקבות למידה של המוח. כאשר ד"ר מילנר ביצעה שוב על H.M. את אותו מבחן נראה כי למרות שלא זכר כלל שביצע את המבחן בעבר ניכר שיפור ולמידה של הפעולה אצלו, ניסוי זה הוכיח שלא אותם חלקים במוח אחראים על למידה ועל זיכרון. בנוסף היא גילתה שהליקויים שלו באו לידי ביטוי בקושי ליצור תאי זיכרון חדשים ובקושי לקרוא מידע מתאי מידע הקיימים במערכת.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170308045756:0" /><ref>}}{{הערה|Scoville, William Beecher, and Brenda Milner. [http://jnnp.bmj.com/content/20/1/11.short "Loss of recent memory after bilateral hippocampal lesions."] Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry20.1 (1957): 11-21</ref>}}

* פרס על עבודתה בנוירופסיכולוגיה מ[[החברה המלכותית הבריטית]], מהחברה המלכותית הקנדית ומ[[האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)|האקדמיה הלאומית במדעים]] (ארצות הברית)<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.sfn.org/~/media/SfN/Documents/TheHistoryofNeuroscience/Volume%202/c10.ashx|הכותב=לארי סקווייר (עורך)|כותרת=היסטורית מדעי המוח באוטוביוגרפיות, כרך 2|אתר=|עמודים=עמ' 257|תאריך=1998|שפה=אנגלית}}</ref><ref name}}{{הערה|שם="הערה מספר 20170308045756:1" />}}

* פרס קביל במדעי המוח<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170308045756:1" />}}