הבדלים בין גרסאות בדף "הוטו"

נוספו 459 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
 
==היסטוריה==
'''רואנדה הקדם-קולוניאלית'''-
ממלכת רואנדה הקדם קולוניאלית נוסדה במאה ה-16 על בסיס אינטרקציה בין שלוש קבוצות אתניות: טוטסי, הוטו וטווא. כאמור, היה קיים הבדל פיסי בין ההוטו, שדמו לאוכלוסיית הבאנטו באוגנדה ובטנזניה, לבין הטוטסי הגבוהים יותר, הרזים יותר והמעט בהירים יותר, שהיה בהם דמיון לאוכלוסייה הכושיתית- חמיתית מקרן אפריקה. המעמד השליט בממלכה היה זה של רועי הבקר, כולם בני הטוטסי. עובדי האדמה, רובם בני הוטו ורק מיעוט מבני הטוטסי, השתייכו למעמד הנחות. הבעלות על הבקר, שהייתה מקובלת ברואנדה כסמל לבריאות, לכוח ולמוצא טוב נאסרה על בני ההוטו. בנוסף, הייתה קיימת אפליה בעונשים לטובת הטוטסי ולרעת ההוטו. כדוגמה, העונש על רצח טוטסי על-ידי הוטו היה הריגה של שניים מבני משפחת הרוצח, בעוד העונש על רצח הוטו על-ידי טוטסי היה הריגה של בן משפחה אחד. בנוסף, ברואנדה המסורתית חויבו רק בני ההוטו בעבודות כפייה. גם בצבא המסורתי היו יחסי היררכיה ברורים, הטוטסי היו לוחמים ובני ההוטו היו כוחות עזר בלבד.
 
'''רואנדה הקולוניאלית (1898-1962)'''-
התקופה מתחלקת לשתי תת-תקופות: תקופת השלטון הגרמני (1898-1916) ותקופת השלטון הבלגי (1916-1962). שתי תת- תקופות אולו התאפינו, בין השאר, בגילויים של ברוטליות רבה מצד השולטים כלפי המקומיים. גם הגרמנים וגם הבלגים הנהיגו ברואנדה עבודות כפייה בקנה מידה גדול בעבודות חקלאיות, בסיוע למסחר, בסלילת כבישים ובבניית מבני ציבור. הגרמנים והבלגים, אשר תמכו בתורת הגזע שהתפתחה באירופה במאה ה-19 והשתלטה על החשיבה במאה ה-20, חיזקו את תפיסת העליונות של בני הטוטסי ונחיתות ההוטו. הם האמינו כי יש לראות ברואנדה מעין פירמידה של גזעים שונים (העליונים ביותר הם הלבנים, מתחתיהם הטוטסי, לאחר מכן ההוטו ולבסוף הטווא) ויש לוודא שאכן כך יהיה. בהתאם לתפיסה זאת, הבלגים ייחסו את כל הסטריאוטיפים הגזעניים האירופאיים, תפיסת האפריקאנים כפסיבים, כעצלנים כמכוערים וכפרימיטיבים, לבני ההוטו ולבני הטווא, בעוד שאת בני הטוטסי הם הציגו כאנשים יפי-תואר, חרוצים, אינטליגנטים ובעלי כישרון פוליטי ולפיכך "לא אפריקנים". שלטון הדיכוי הבלגי-טוטסי הקשה ביותר שרר בצפון מערב רואנדה, שלא הייתה חלק מהממלכה המסורתית. באזור זה פוטרו צ'יפים מבני ההוטו, מונו מושלים מבני הטוטסי ואדמות ההוטו הולאמו. כחלק מהתהליך המתמשך של יצירת בידול בין הקבוצות השונות ברואנדה, נקטו הבלגים בשנת 1933 צעד נוסף שהייתה לו השלכה קטלנית על אירועי שנת 1994 - רישום אתני בתעודת הזהות. כטוטסי נרשם כל מי שהיו ברשותו עשר פרות ויותר, כל מי שרשום בכנסיים כטוטסי או כל מי שהייתה לו חזות של טוטסי. השאר נרשמו, בהתאם לעיסוקיהם ולחזותם, כבני הוטו או טווא . תורת הגזע הקולוניאלית בדבר עליונות הטוטסי ונחיתות ההוטו נקלטה אצל שתי הקבוצות גם יחד והובילה להתגברות המתח האתני בין ההוטו והטוטסי. הטוטסי, כולל רוב העניים שבהם, תפסו עצמם כעליונים על ההוטו. ההוטו מצדם ראו בטוטסי פולשים זרים שכפו עליהם שלטון זר, מדכא ונצלני. השנאה שפתחו ההוטו ל"קולוניאליזם" של הטוטסי, חזקה מאוד את הזהות האתנית שלהם באותה תקופה.
 
'''מהפכת ההוטו (1959-1962)'''-
בשנים אלו התחוללה ברואנדה מהפכה במסגרתה בני ההוטו הדיחו את הטוטסי מהשלטון, המונרכיה המסורתית בוטלה ורואנדה השיגה את עצמאותה מידי הבלגים. למרות ההתארגנות העצמית של ההוטו, התגברות מודעותם הפוליטית והקמת מפלגותיהם, נראה כי "מהפכת ההוטו" התאפשרה, למעשה, רק בזכות השינוי שהחל במדיניות הבלגית: בשנות החמישים החלו הבלגים להסיר את תמיכתם מהטוטסי, מתוך החלטה שעליהם ללכת עם "הרוב הדמוקרטי" (ההוטו) ולנטוש את המיעוט האריסטוקרטי-פיאודלי (הטוטסי). שינוי זה תאם את האווירה הדמוקרטית ששררה באירופה של שנות החמישים, אבל גם את תחושת הזעם הבלגית על "בגידת" הטוטסי, שדרשו "עצמאות מיד".
"המהפכה" החלה ב-1.11.1959 בתקיפה של צ'יף הוטו שהיה פעיל ב- PARMEHUT, מפלגת הוטו, על-ידי בריונים מUNAR, מפלגת טוטסי. בתגובה, החלו אנשי ה- PARMEHUTבכל רחבי רואנדה לתקוף בני טוטסי ולשרוף את בתיהם. בצפון מערב רואנדה בוצע גירוש אתני של הטוטסי ולמעשה סולק שלטון המלך מהאזור. הפרעות שהחלו אז נמשכו בשנים 1959-1961 ובמהלכן נרצחו כ-20 אלף מבני הטוטסי ו-120 אלף טוטסי נסו על נפשם לאוגנדה, לטנקנייקה, לקונגו ולבורונדי. בד בבד עם המרד האלים של ההוטו כנגד שלטון הטוטסי, ארגן הממשל הבלגי, שהיה לתומך גלוי ומובהק של ההוטו, מהפך פוליטי, "דמוקרטי" ו"חוקי": בשנת 1960 פיטרו הבלגים את הצ'יפים מבני הטוטסי והחליפו אותם בצ'יפים מבני ההוטו, שהחלו מיד לרדוף את הטוטסי ולעודד פרעות נגדם. מהפך דומה חל בשלטון המקומי. בבחירות הראשונות שהממשל הבלגי ארגן, ביוני 1960, השתלטו בני ההוטו על מרבית המשרות החשובות.
עם צאתה של רואנדה לעצמאות, בשנת 1962, והשתלטות ההוטו על הממשל, התחלפו הפרעות הספונטניות כנגד הטוטסי ברדיפות שיטתיות שיזם הממשל החדש. בנוסף, השלטון החדש השלים את "המהפכה" בבטלו את עבודות הכפייה שהוטלו עד אז על ההוטו ובנשלו חלק מנכבדי הטוטסי מאדמותיהם על מנת לחלק אותן לאיכרים מבני הוטו. "המהפכה" הפכה את רואנדה, למעשה, ל"מדינת הוטו ".
 
'''הרפובליקה הראשונה (1962-1973)'''-
רואנדה זכתה בעצמאותה באופן רשמי ב-1.7.1962. נשיאה הראשון היה גרגואר קאייבנדה ממנהיגי ההוטו (שהיה נשוי לבת טוטסי), יליד 1924, בן למשפחת איכרים, איש הכנסייה הקתולית. הוא ייסד למעשה דיקטטורה של ההוטו, כל בעלי המשרות החשובות מונו על-ידי הנשיא, צנזורה קפדנית הוטלה על אמצעי התקשורת גם מטעם המדינה וגם מטעם הכנסייה, הוטלה ענישה דרקונית על פשעים כנגד "המוסד", כמו זנות. מנהיגיהם הפוליטים של הטוטסי ומנהיגי האופוזיציה מבני ההוטו הוצאו להורג, מפלגות האופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק. בבתי הספר, באוניברסיטאות ובמנהל הציבורי הונהגה כנגדם מדיניות מפלה. הממשלה הסיתה כנגד בני הטוטסי, עודדה מעשי אלימות כלפיהם וגרמה למאות אלפים מהם לנוס על נפשם. שני גלי הדיכוי והאלימות הקשים ביותר היו בתחילת שנת 1964 (לאחר הדיפת הטוטסי שפלשו מאוגנדה בשנת 1963) ובשנת 1972 (לאחר רצח המוני הוטו על-ידי שלטון הטוטסי בבורונדי השכנה).
ב-5.7.73 בא שלטונו של קאייבנדה לקצו על רקע ניגודים בתוך קהילת ההוטו. הצבא, שהורכב ברובו מבני הוטו צפוניים שנותרו עד אז בשולי שלטונו של הנשיא, חולל מהפכה צבאית. ראש המטה הצבאי הגנרל ז'ובנאל הביארימאנה, שכיהן כשר ההגנה בממשל קאייבנדה, עלה לשלטון.
 
'''הרפובליקה השניה (1973-1994)'''-
ההפיכה הצבאית של שנת 1973 ייצגה, בין היתר, קו "ניצי" יותר ביחס לטוטסי. בתקופה זו שרר משטר טוטליטרי יחיד מסוגו באפריקה. משטר של מפלגה אחת, "התנועה הרפובליקנית הלאומית למען הפיתוח", שהוקמה בשנת 1974 והוכרזה רשמית בשנת 1978 כמפלגת שלטון יחידה. המשטר הנהיג פיקוח טוטלי בחיי האזרחים, הונהג "פולחן אישיות" למנהיג וגם הופעל טרור טוטליטרי. למרות מאפייניו הטוטליטריים, נהנה המשטר מתמיכה נלהבת של בלגיה וצרפת, משום שהוא ייצג את "הדמוקרטיה", מחויבות לנצרות, תמיכה במערב ושם דגש על פיתוח ומודרניזציה. גם המפלגות הנוצריות-דמוקרטיות באיטליה ובגרמניה תמכו במשטר "הנוצרי-דמוקרטי" הזה.
 
בחודשים אפריל- מאי 1994 בוצע ברואנדה רצח עם מהאכזריים שידע העולם מאז מלחמת העולם השנייה. תוך שבועות מעטים נרצחו בין 800 אלף ל-900 אלף אנשים. רובם הגדול של הנרצחים היו מבני הטוטסי - ההערכה היא כי מתוך 930 אלף בני טוטסי, שחיו אז ברואנדה, נטבחו 800 אלף - ומיעוטם מבני ההוטו והטווא.
 
'''המבצעים'''-
רצח העם ברואנדה לא היה ספונטני ולא בוצע על-ידי המון "פראי" שאיבד את עשתוניותיו, אלא אורגן על-ידי המדינה ורשויות השלטון. היה זה רצח מתוכנן ומאורגן, שבוצע בשיטתיות וביעילות. בראש מסע הרצח עמדו אליטות פוליטיות, צבאיות, מנהליות, כלכליות ואינטלקטואליות. למרות שהרצח אורגן, כאמור, "מלמעלה", הצליחה ההנהגה לגרוף גם את המוני האיכרים, הרעבים והמובטלים, כך שבסופו של דבר מדובר היה בעם ההוטו שרצח את עם הטוטסי.
מלבד בני ההוטו מרואנדה, גם עשרות אלפי פליטי הוטו מבורונדי עסקו ברצח ברצח באופן אינטנסיבי משום שביקשו לנקום בשלטון הטוטסי בארצם באמצעות הרג הטוטסי ברואנדה.
קיימות סיבות רבות ומגוונות שהניעו את מבצעי הרצח. בתוך כך, אמונה באידיאולוגיה הגזענית שקבעה שיש צורך ב"פתרון סופי" של "בעיית הטוטסי", שנאה אישית לבני הטוטסי, תאוות בצע ורצון לזכות ברכושם של בני הטוטסי (לאיכרים הובטח הגידולים החקלאיים, הבהמות והמזון של הטוטסי על-ידי הרשויות). בנוסף, היו כאלה שלקחו חלק ברצח בשל אמונה בכך שבכוונת הטוטסי להרוג את ההוטו ולגזול את רכושם או בשל צייתנותם להוראות ההרג שנתנו הרשויות.
 
'''הקורבנות'''-
רצח העם בוצע בשני שלבים. בשלב הראשון (6.4-11.4) היה זה רצח סלקטיבי, שבמהלכו מצאו את מותם עשרות אלפים, רובם טוטסי ומיעוטם הוטו. בשלב השני היה זה רצח "טהור", שבמהלכו הומתו מאות אלפי טוטסי . יצוין, כי אחד מהאירועים המרכזיים שהובילו לרצח העם היה הפלת (6.4.1994) מטוסו של נשיא רואנדה, שנחשב לגורם מתון בזירה הפוליטית, הביארימנה, בעת שחזר מועידת פסגה של מהיגי האזור כדי לדון בהסכם ארושה, על-ידי גורמים שזהותם לא ידועה עד היום.
בשלב הראשון של רצח העם חוסלו גם הוטו מתונים, כדי שלא ימנעו את ביצוע רצח העם. כך, נרצחו אלפי אנשי משטר, אינטלקטואלים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם, עורכי דין וכמרים הוטו אופוזיציוניים- כל אלה על-פי רשימות שהיו מוכנות מבעוד מועד. לאחר שהוכשרה הקרקע, החל השלב השני, "הפתרון הסופי" של "בני הטוטסי". בשלב זה נרצחו כ-800 אלף בני טוטסי (85% מבני הטוטסי במדינה, שהיוו 10% מאוכלוסיית רואנדה). בין הנרצחים היו נשים, ילדים ותינוקות. רוב הנרצחים היו עניים וכפריים, שבניגוד לבני הטוטסי בערים לא השתייכו לאליטה הסוציו-אקונומית ולמעשה חיו בצוותא עם בני ההוטו וניהלו אורח חיים דומה לשלהם. גם ילדים מנישואי תערובת נרצחו.
לעיתים היה קושי לבצע זיהוי של בני הטוטסי, שכן הם התגוררו באותם כפרים ובאותן שכונות שבהם חיו גם בני הטוטסי. ולכן, קרה שהיו טעויות ובני הוטו נרצחו רק משום שחשדו שהם בני טוטסי.
 
'''השיטה'''-
רצח העם היה מתוכנן ושיטתי. השלטון ברואנדה חדר לכל מקום והכין בסודיות את שלוחותיו לקראת "הפתרון הסופי". צוות תכנון צבאי עמל על תוכניות מסודרת לחיסול בני הטוטסי. כאמור, באשר לשלב הראשון של הרצח ידוע כי בידי השלטונות היו רשימות מסודרות של המיועדים להרג. מכונת ההרג פעלה באופן היררכי ומסודר, תוך שימוש בשיטות אכזריות וברוטליות. הוראות ניתנו "מלמעלה למטה", מהממשלה ועד להמוני האזרחים. לחץ בלתי פוסק הופעל מכל דרג על הדרג שמתחתיו לדאוג לביצוע הרצח. שידורי הסתה בתקשורת תרמו אף הם את חלקם ליצירת האווירה "המתאימה".
כל אותה עת ציירה התעמולה בפני העולם ובפני ההמונים ברואנדה תמונה מעוותת ושקרית. התעמולנים באמצעי התקשורת ובאספות העם הציגו את ההוטו כקורבנות הפועלים מתוך הגנה עצמית ואת הטוטסי כמי שזוממים להרוג את ההוטו. כל אשר עשו ההוטו, כך נטען, היה כביכול, לסכל את "הקשר הטוטסי", שתכליתו הייתה להחזיר את הגלגל אחורנית לתקופה שלפני "המהפכה החברתית". במקביל, הוצג הרצח השיטתי של הטוטסי כתוצאה של "זעם ספונטני" של המוני העם. ההתרחשויות אפילו לא כונו "רצח", אלא דובר על "מלחמה" ו"קרבות", גם כדי לשכנע את בני ההוטו עצמם שהם אכן נלחמים למען "הגנה עצמית", וגם כדי להעלים מהעולם הרחב את מה שבאמת התחרש ברואנדה .
 
==תרבות ומסורת==
'''תרבות עממית'''-
כחלק מהתרבות העממית של ההוטו סופרו פתגמים, סיפורי פולקלור, חידות ומיתוסים מדור לדור. אחד הגיבורים העממים המפורסמים הינו Samadari, שסופא עליו שנהג להפר את החוקים החברתיים המקובלים. בתוך כך, הוא צחק על עשירים ועל אנשים בעלי עוצמה והעליב את בעלי הבקר האמידים.
 
'''חגים מרכזיים'''-
בני ההוטו מציניים את יום העצמאות של רואנדה ובורונדי, חג הראשון במאי, ראש השנה האזרחית ואת החגים הנוצריים המרכזיים.
 
'''טקסים חברתיים'''-
לאחר הולדת תינוק, התינוק והאם נשארים לבדם בבית למשך שבעה ימים. ביום השביעי נערך טקס הענקת שם לתינוק. נהוג שילדים שמתגוררים באזור לוקחים חלק בטקס, וכן מגישים בטקס אוכל.
נישואים מקבלים תוקף חוקי כאשר משפחת החתן משלמת מוהר למשפחת הכלה. התשלום כולל בקר, עזים ובירה. לפני טקס הנישואים, גופה של הכלה מכוסה בצמחים וחלב כדי להעניק לה טוהר.
מוות מצוין באמצעות תפילות, נאומים וטקסים. המשפחה הקרובה של המת נמנעת מפעילויות מסוימות בתקופת האבל, כדוגמת עבודה בשדות וקיום יחסי מין. לאחר שמשפחת המת מכריזה שתקופת האבל הסתיימה, הם מקימיים טקס חגיגי.
 
'''מורשת תרבותית'''-
מוסיקה, ריקוד ותיפוף הם חלקים מרכזיים בחיי בני ההוטו. לגברים ולנשים יש ריקודים שונים. במהלך הריקוד, הרקדנים מזיזים את זרועותיהם וגופם נמרצות ורוקעים לצלילי המוסיקה. בנוסף, אנשים נוהגים לשיר לבדם או במקהלות.קימיים סוגי שירה רבים, כדוגמת שירי צייד, שירי ערש ומזמורי תפילה.
 
'''לבוש'''-
בעבר, בני ההוטו לבשו חצאיות עשויות קליפות עץ וגלימות עשויות עורות בעלי חיים. במרוצות הזמן, הלבוש הוחלף בסגנון מערבי, אך עדין נותרו שרשראות וצמידי חרוזים עבודת יד.
 
'''ספורט'''-
ענף הספורט המרכזי ברואנדה ובורונדי הוא כדורגל. בנוסף, בני ההוטו הצעירים והמבוגרים כאחד נהנים ממשחק הקרוי igisoro (או mancalai, כפי שקרוי באזורים אחרים של אפריקה).במסגרתו, השחקנים ממקמים בשורה שעועית בתוך חורים בלוחות עץ, ומנסים לתפוס את השעועית של המתחרים.
 
'''שעות פנאי'''-
בערים הגדולות ברואנדה ובורונדי מוצגים מחזות תאטרון אירופאיים וסרטים אמריקאים. בנוסף, בשעות הפנאי בני ההוטו עוסקים באומנות שכוללת שירה, עבודות בעץ, תכשטנות, עבודת מתכת וקליעת סלים.
 
* Newbury, Catharine., 1995. Background to Genocide: Rwanda. A Journal of Opinion, 23 (2), 12-17.
</div>
* Lemarchand, Rene. Burundi: Ethnocide as Discourse and Practice . New York: Cambridge University Press, 1994.
* Malkki, Liisa H. Purity and Exile: Violence, Memory, and National Cosmology among Hutu Refugees in Tanzania. Chicago: University of Chicago Press, 1995.
* Twagilimana, Aimable. Hutu and Tutsi. Heritage Library of African Peoples. New York: Rosen Publishing Group, 1998.
* http://www.everyculture.com/wc/Rwanda-to-Syria/Hutu.html
 
 
==קישורים חיצוניים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
 
 
[[קטגוריה:עמי אפריקה]]
5

עריכות