קהילת יהודי בנגאזי – הבדלי גרסאות

 

==== עדויות ====

]]

{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=...נולדתי בשנת 1928 בבנגאזי, לוב. אבי היה סוחר עשיר ובבעלותו היו חנויות, 300 ראש בקר ורכוש רב. יש לי 3 אחים ו-5 אחיות. עד כיתה ג' למדתי בבית הספר האיטלקי, ואחר הצהריים למדתי אצל הרב בבית הכנסת. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים ששלטו בלוב וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירינאיקה. הגרמנים שלחו עזרה, ובאפריל-מאי 1941 האיטלקים שבו ללוב. האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים. אבי ואחי הבכור, ציון, ברחו מפני האיטלקים עם הצבא האנגלי והגיעו למצרים ולהודו. אחי רחמים נולד לאחר שאבא ברח. אימא, אני ואחיי, וכן סבא וסבתא נלקחנו עם קבוצה של כ-55 איש לבולוניה שבאיטליה. שוכנו במבנה בית ספר. לאחר כשנה, בשנת 1942 העלו אותנו על רכבת ונלקחנו למחנה ריכוז באינסברוק שבאוסטריה. הגברים הופרדו מהנשים. שהינו שם במשך כ-7 חודשים. אני זוכר את הרעב ואת 25 ההצלפות שחטפנו כעונש על כל דבר פעוט שעשינו. בתום התקופה החתימו אותנו הגרמנים על מסמך שלא קרה לנו דבר, והוחזרנו לצרפת. במרסיי היינו כשנה, ואחר כך חזרנו ללוב. אבא שלי ואחי ציון שבו מהודו והמשפחה התאחדה...|מקור=אליהו לביא - בן אברהם וסופי. יליד בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=נולדתי בשנת 1934 בבנגאזי, לוב. אבי היה מוהל ומלמד בתלמוד תורה. היו לי עוד שישה אחים ואחיות... ...לאחר כשנה וחצי באיטליה נלקחנו למחנה ברגן-בלזן. חיטאו אותנו בדי-די-טי, גילחו את שערנו והכניסו אותנו למקלחות. בביתן שבו שוכנו היו דרגשים בני שתי קומות, על כל דרגש שכבו שלושה בני משפחה. בבוקר קיבלנו קפה, שהיו למעשה מים שחורים, ופרוסת לחם. בצהריים קיבלנו מרק ובו תולעים. התנאים במחנה היו קשים מנשוא. מי שניסה לגנוב אוכל תוך כדי עבודה במטבח, נורה במקום. אני זוכרת כי יום אחד חיפשתי לחם, גרמני הכה אותי בראשי ואיבדתי את ההכרה. בברגן בלזן היינו כשנה...|מקור=אסתר תמם - בת ניסים ומזל לביא. ילידת בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}

 

====== עדויות ======

{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=נולדתי בשנת 1935 בבנגאזי שבלוב. אבי, בנימין, היה נשוי לשתי נשים, אשתו הראשונה הייתה עקרה, ולכן נשאה אישה נוספת, רחל, אשר ילדה לו בן ושש בנות. אני הילדה הרביעית. היחסים בין שתי הנשים ביו יחסי אהבה ותמיכה. בעוד שלאמי החורכת קראנו "אימא", לאמנו הביולוגית קראנו בשמה, רחל.  הייתי ילדה צעירה כאשר כבשו הבריטים את האזור מידי האיטלקים בסוף שנת 1940. לאחר כמה חודשים נסוגו הבריטים והגרמנים נכנסו. בשנת 1942 נשלחה משפחתי למחנה ג'אדו. אבא נלקח לעבודות פרך. במחנה הייתה הקצבת מזון מצומצמת. הכנת הארוחות התבצעה בסתר. לילה אחד נעצרה אמי החורגת, נלקחה למקום מסוים ונקשרה לעמוד. אמי, שהייתה קשורה מאוד לצרתה, יצאה בהפגנתיות עם דלי מים על מנת שתיעצר. היא אכן נעצרה ונחבלה יחד עם אמי החורגת - עד כדי כך היו היחסים ביניהן חמים וקרובים. למחרת בבוקר שוחררו שתיהן. הכול סבלו שם מרעב, כינים ומחלות, בעיקר טיפוס. בינואר 1943 שחררו הבריטים את המחנה ואנחנו חזרנו לבנגאזי. חיילי הבריגדה עזרו בשיקום החיים, סיפקו מזון ובגדים, והקימו בית ספר. היהודים חששו מהערבים שחטפו בנות יהודיות, לכן התחילו להעלות את בני הנוער, חלקם בנישואים פיקטיביים...|מקור=נורמה (נעמי) תייר - בת בנימין ורחל כראדי. ילידת בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}

{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=...במאי 1942 חזרנו לבנגאזי. התחלתי ללמוד בבית ספר איטלקי. לאחר חודש הוצאתי מבית הספר ולאחר כשלושה חודשים נשלחה משפחתי למחנה ההסגר בג'אדו, כ-1,500 ק"מ מהעיר. במחנה גילחו את שערותינו. סבלנו ממחסור במזון. מנת הלחם היומית הייתה 150 גר'. בתחילה החזקנו מעמד, אך לאחר כ-4 חודשים התחלנו לסבול ממחלות כגון טיפוס, רעב וכינים - אנשים רבים מתו כתוצאה מכך. במשך עשרת החודשים ששהינו שם מתו כ-2,000 איש מתוך 2,700 שהגיעו למחנה...|מקור=ציון תייר - בן משה וגיזלה. יליד בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}