פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 103 בתים, לפני שנתיים
מ
הגהה
== אודות ==
 
פרופ' עלי דייויס (Eli Davis) ז"ל נולד בשנת 1908 בבירז' בליטא, ובגילליטא. כמהבהיותו בן חודשים ספורים היגר עם הוריו לאנגליה. את לימודי הרפואה סיים במנצ'סטר בשנת 1933. בתקופת לימודיו בפקולטה לרפואה היה פעיל בארגוני הסטודנטים הציוניים. לאחר מכן נבחר למועצת הפדרציה הציונית הבריטית. שימש כרופא ב-''Manchester Royal Infirmary'' וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נתמנה לסמנכ"ל ''St. Andrew’s Hospital'' בלונדון, אותו ניהל בשנים הקשות של ה"בליץ".
 
בה בעת המשיך בפעילותו הציונית, ובשנת 1943 הקים את ארגון [http://www.jta.org/1969/11/28/archive/mark-25th-anniversary-of-patwa-which-has-brought-40000-professionals-to-israel '''PATWA'''] שפעל לעליית בעלי מקצועות שונים לארץ ישראל (''Professional and Technical Workers Aliyah''). דייויס נבחר להיות יושב הראש הראשון של הארגון. בין המקימים היו גם ד"ר ולטר איתן, אליאס (אליהו אפשטיין), ו[[אברהם הרמן]] -  לימים נשיא האוניברסיטה העברית. הארגון הצליח להעלות מבריטניה לארץ אלפי עולים בעלי מקצועות, שמילאו תפקידים חשובים במינהל הלאומי בארץ.
 
בשנת 1946 עלה ארצה עם אשתו עליזה (Elise) ושימש כסגן מנהל בית החולים הדסה. לאחר שמנהל בית החולים, [[חיים יסקי]], נרצח [[שיירת הדסה|בשיירת הדסה]], מונה במקומו למנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ולמנהל בית החולים. דייויס הוביל את שיקום '''הדסה''' במשכנים זמניים בירושלים בתחילה, עד שהוקם בית החולים החדש ב[[בית החולים הדסה עין כרם|עין כרם]]. תוך זמן קצר, ולאחר מו"מ מיגעמייגע עם ממשלת המנדט, עם הצבא הבריטי וראשיועם ראשי הכנסיות בירושלים, הצליח להקים מערכת רפואית במבניםבמשכנות שוניםזמניים בעיר, בהבהם ניתנו כל השירותים הרפואיים לאחר סגירת ביה"ח הדסה על הר הצופים, במהלך כל תקופת המצור. בו זמנית דאג להקמה ולפיתוח בתי חולים ומרפאות '''הדסה''' ברחבי הארץ (תל אביב, ראש-העין, צפת ועוד).
 
בשנת 1949, עם תום מלחמת השחרור ושחרור באר שבע, יזם להקים את [[בית החולים הדסה בבאר שבע]] - בי"ח הדסה ע"ש יסקי, ממנו צמחו שירותי הרפואה והפקולטה לרפואה באוניברסיטת באר שבע. [[קובץ:DR. Ilay Davis speaking.jpg|ממוזער|עלי דיוויס נואם, 1949]]
 
בשנת 1951, לאחר ששירותי בית החולים הדסה בירושלים נכנסו לתלם ולמסלול מסודר, החליט פרופ' דייויס לשוב ולהתמסר למחקר ולהוראה, ולפיכך התפטר מניהול ההסתדרות המדיצינית הדסה וביה"ח, וחזר לפרקטיקה כראש מחלקה פנימית ג' שכללה את מרפאת החוץ הגדולה ביותר.
 
על תרומתו החשובה לשמירה ופיתוחולפיתוח שירותי הבריאות בירושלים בעת מלחמת השחרור ואחריה, החליטה '''ההסתדרות המדיצינית הדסה''' העולמית לקרוא את אגף המינהלה בביה"ח הדסה על הר הצופים לאחר שיקומו, ע"ש פרופ' דייויס.
 
פרופ' דייויס היה רופא וחוקר בעל שם עולמי. הוא היה עמית (fellow) של הקולג' המלכותי לרופאים באנגליה ([https://www.rcplondon.ac.uk/ '''FRCP''']), וחבר כבוד בארגונים רבים. בשת 1976 קיבל מנשיאת הסתדרות הדסה העולמית [http://www.nytimes.com/2002/05/17/nyregion/rose-ellis-matzkin-hadassah-leader-88.html רוז מטצקין] את את '''אות ותיקי הדסה''', כהערכה לפעילותו ועל שירותו הנאמן משנת 1946. בשנת 1993 זכה דיוויסדייויס באות [[יקיר באר שבע]]. על שמו קרוי רחוב ב[[העיר העתיקה (באר שבע)|עיר העתיקה]] בסמוך לתחנת הרכבת הטורקית. בשנת 20022003 קיבל את אות יקירהוקרה הר"יוהערכה (הסתדרותמ[[ההסתדרות רפואיתהרפואית ישראל)בישראל|הההסתדרות הרפואית בירושלים]], עבור פועלופעילותו המדעיותרומתו בעולםהציבורית הרפואהלמען הרופאים ותושבי ירושלים. 
 
== מחקרים ==
[[קובץ:DR. Ilay Davis.jpg|ממוזער|1948|טקסט=עלי דייוויס eli davis 1948]]
דייויס עסק במחקר רפואי ושימש כפרופסור לרפואה פנימית ב[[אוניברסיטה העברית]]. היה מראשוני החוקרים בעולם בתחום המיקרוצירקולציה ובמשך שנים רבות היה גם יו"ר האגודה הישראלית וחבר ועד הארגון האירופי. ב-1982 אירגן את הכינוס הבינלאומי בנושא זה בירושלים. נוסף לכךבנוסף, היה בין החלוצים בעולם בשטח הביו-מיקרוסקופיה ומחקר הנימיות. עד ליומו האחרון עמד בראש המעבדה לנימיות בהדסה עין כרם, שהיתה בעלת שם בינלאומי. ב-1966 פירסם את מחקרו בנושא הנימיות בשיתוף רופא העיניים פרופ' יעקב לנדאו ז"ל. [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0140673660917943 מחקר זה], יחד עם ספרו האחר על קדחת השיגרון (פירסם ב-1969), מהווים עד היום ספרי יסוד בתחומים אלה.
 
== חיים אישיים ==
בשנת 1938 נישא באנגליה ל'''עליזה-שרה''' לבית רוזנבלום (נפטרה 1994). בני הזוג עלו לארץ בשנת 1946, והתגוררו בשכונת טלביה-רחביה בירושלים יחד עם שני ילדיהם, '''נעמי פרנקל''' (אשת שפה ומקרא), ו'''חיים דיבון''' (איש משרד החוץ, כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ, ראש [[מש"ב]] ובין יתר תפקידיו כיהן כשגריר ישראל באתיופיה, בקנדה ובהולנד). הותיר אחריו שמונה נכדים (ביניהם השופט '''[http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/menus/mnu_judges/mnu_jdgs_in_court_904.htm צבי פרנקל]'''). נוסף לעבודתו הרפואית הענפה התעניין פרופ' דייויס גם בתחומים אחרים, ובראשם נושא היודאיקה. דייויס הקדיש חלק ניכר מזמנו לבניית אוסף אמנות יהודית, ממנו ציווה לתרוםתרם למוזיאונים לאחר מותושונים. גם בנושא זה (אמנות ופולקלור יהודי), פירסם שני ספרים ומאמרים רבים. בנוסף כתב רומנים רפואיים על חיי הרפואה בעת המצור בירושלים, על הקמת בית הספר לרפואה ועוד.
 
נפטר בשנת [[1997]] בגיל 89 בירושלים, בה התגורר מאז עלייתו ארצה ב1946.
22

עריכות