ניבול פה – הבדלי גרסאות

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על [[לשון נקייה]], אך לעתים השופט חורג מכך. בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת [[כתב אישום]], הוסיף ואמר כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה{{הערה|1=עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01}} שללה השופטת [[דבורה ברלינר]] את השימוש באמירה זו, וציינה "זוהי אמירה בוטה וקשה במיוחד". שותפתה לפסק הדין, השופטת י' שטופמן, עסקה אך ורק באמירה זו וציינה "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין".

 

 

דבריו של [[יצחק לאור]], במדור "תרבות וספרות" של "[[הארץ]]", שבהם כינה את [[גרשם שלום]] "שמוק אקדמי"{{הערה|1={{הארץ|יצחק לאור|משני עברי הים|1.1355271|20.10.2008}}}}, ספגו גל רחב של ביקורת, שהופנתה כלפי לאור וכלפי עורך המדור, [[בני ציפר]]. עם זאת, כאשר במועד מוקדם יותר השתמש לאור באותו עיתון במילה "שמוק" לתיאור הפילוסוף הנאצי [[מרטין היידגר]]{{הערה|1={{הארץ|יצחק לאור|שם אירופה, כאן עוד (כבר) לא|1.1404114}}}}, איש לא מחה על כך. [[אלי אשד]] העיר על כך: "כאן כנראה הייתה הסכמה כללית של הקוראים עם לאור בעניין היותו של הנאצי היידגר 'שמוק'."{{הערה|1=אלי אשד, [http://www.notes.co.il/eshed/50967.asp שני גאונים בעולם מחשיך: על ההתכתבות בין גרשום שלום וולטר בנימין], באתר "רשימות"}}