רוברט נויס – הבדלי גרסאות

בשנת 1953, מיד לאחר סיום לימודיו, התחיל לעבוד בחברת "[[פילקו]]" שב[[פילדלפיה]]. החברה עסקה בפיתוח ויצור [[מוליכים למחצה]] ורכיבים [[אלקטרוניקה|אלקטרוניים]]. נויס עבד שם כ[[מהנדס]] עד שעזב והצטרף "למעבדות שוקלי למוליכים למחצה". הוא עבד עבור מייסד החברה, הפיזיקאי חתן [[פרס נובל לפיזיקה]] על פיתוח ה[[טרנזיסטור]] – [[ויליאם שוקלי]]. רוברט נויס נהנה לעבוד עם ויליאם שוקלי שאותו החשיב לאל הטכנולוגיה המודרנית. אך בשלב מסוים היו ביניהם סכסוכים שלא אפשרו את המשך העבודה המשותפת ולכן נויס העדיף לעזוב את החברה.

 

 

רוברט נויס ו[[גורדון מור]] עזבו את "פיירצ'ילד" בשנת 1968. באותה השנה הם הקימו את [[אינטל]]. אינטל הייתה חלוצה בפיתוח [[מעבד|מיקרו-מעבדים]] שהביאו למהפכה בכל עולם הטכנולוגיה. המיקרו-מעבדים אפשרו לצמצם את הגודל והנפח של מכשירים חשמליים ובמקום זה להוסיף יחידות חישוב. בנוסף לזה, רוברט נויס זיהה את האיום ה[[כלכלה|כלכלי]] בתעשיית המוליכים למחצה ב[[יפן]]. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] יפן התבססה כמעצמה עולמית בייצור רכיבים חשמליים זולים. נויס זיהה את המצב כאיום שיכול להשפיע על הפיתוח והייצור של מוליכים למחצה בארצות הברית וגרס כי דבר יביא [[משבר כלכלי|לקריסה כלכלית]]. הוא הגה את "סמטק" (SEMATECH – Semiconductor Manufacturing Technology) הארגון שנתן את המענה לאיום היפני. "סמטק" הוא בעצם הסכם בין ממשלת ארצות הברית לבין 14 חברות גדולות לייצור ופיתוח מוליכים למחצה. כחלק מהסכם זה ממשלת ארצות הברית תזרים כספים לאוניברסיטאות וחברות [[היי-טק]] על מנת לעודד את החברות לייצר ולפתח בתוך גבולותיה.