עיטורי צה"ל – הבדלי גרסאות

מטבע הדברים, רובם המוחלט של העיטורים והציונים לשבח הוענקו לגברים. עם זאת, ישנן בין מקבלי העיטורי גם כמה עשרות נשים בהן: [[טוראי]]ת [[אסתר ארדיטי]] (עיטור המופת),,{{הערה|{{אתר הגבורה|a4058|אסתר ארדיטי בורנשטיין}}}}, [[סגן משנה|סג"מ]] [[דינה בן יהודה]] (זלץ) (צל"ש רמטכ"ל),{{הערה|{{אתר הגבורה|4818|דינה בן יהודה זלץ}}}} [[סרן]] אסנת זהיר (צל"ש רמטכ"ל).{{הערה|{{אתר הגבורה|4817|אסנת זהיר}}}}.

מדי פעם מוענקים עיטורים שבהם סיפור המעשה שעבורו הוענק העיטור וזהותו של מקבל העיטור נותרים אסורים לפרסום גם עשרות שנים לאחר המעשה, בשל [[ביטחון מידע]] מסווג. במקרים שכאלו נוסח כתב העיטור הוא לאקוני. כך למשל: "סמ"ר ר.ק. השתתף במבצע. סמ"ר ר.ק. הוכיח יכולת מעולה כלוחם".{{הערה|1=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayAllSoldiers.asp?catId=25676&pageNum=6 התקופה שבין מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה] - עמוד 6, באתר [[אגף כוח האדם]] של צה"ל}}. לעתים משמעות סיפור המעשה מתבררת לאחר זמן. כך למשל צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסא"ל אהוד ברוג, ותיאורו "על מנהיגותו בפעולות מבצעיות בתקופת פיקודו על יחידה"{{הערה|1=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28755 סא"ל ברוג אהוד], באתר אגף כוח האדם של צה"ל}} (אהוד ברוג הוא [[אהוד ברק]], והיחידה הנרמזת כאן היא [[סיירת מטכ"ל]]).

עיצוב העיטורים נקבע לאור המלצות ועדה בראשה עמד האלוף [[אפרים בן ארצי]]. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב ל[[עיטור הגבורה]] אמר בן ארצי כי: {{ציטוט|תוכן=בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב. |מקור=שלי פריד, [http://www.gvura.org/common/attachment.php?d=gvura&a=343332 הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית], [[זמנים]] גיליון 70, עמ' 35-4735–47, [[2000]], כפי שהובא ב"אתר הגבורה".}}

'''עיטור הגבורה''' הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן ב[[צה"ל]]. העיטור מוענק על ידי [[שר הביטחון]] בהמלצת ה[[רמטכ"ל]], על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש".{{הערה|1=סעיף 3 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970}}. לעיטור סרט בצבע צהוב.

עיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו - מוענק על ידי ה[[רמטכ"ל]], על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש".{{הערה|1=סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970}}. לעיטור סרט בצבע אדום.

עיטור המופת - העיטור השלישי בחשיבותו - מוענק על ידי ה[[רמטכ"ל]], על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת".{{הערה|1=סעיף 5 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970}}. לעיטור סרט בצבע כחול.

* אחרי [[מלחמת לבנון השנייה]] - עיטור אחד.{{הערה|1=עוזי ברוך, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/203053 צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל], [[14 באפריל]] [[2010]].{{ש}}[http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/11/0102.htm עיטור המופת הוענק ללוחם מאגף המודיעין], 1 בנובמבר 2010, באתר צה"ל.}}.

ציונים לשבח מוענקים בנפרד בין המלחמות, על רקע בצבע ירוק. צל"ש שניתן בזמן מלחמה נענד על גבי [[אות מערכה (ישראל)|אות המערכה]] של מלחמה זו. בדומה לעיטור, צל"ש ניתן על מעשה שיש בו גבורה או אומץ לב, אך בניגוד לעיטור, צל"ש ניתן לעתים גם על תרומה יוצאת דופן לביטחון המדינה, ללא שנדרש אומץ לב להשגתה. דוגמה לכך הוא צל"ש הרמטכ"ל שניתן לרב"ט א. ח. (הוא [[חיים אשד]], לימים תת-אלוף) שתיאורו "א. ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל".{{הערה|1=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/diploma.asp?docId=28355 באתר צה"ל]}}.

שניים זכו לעיטור הגבורה ולעיטור המופת: [[שלמה ניצני]] ו[[אביגדור קהלני]]. ניצני עוטר ב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28248 עיטור הגבורה] כ[[סמל]] ב[[מלחמת סיני|מבצע קדש]], וב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28875 עיטור המופת] כ[[סגן אלוף]] ב[[מלחמת יום הכיפורים]]. קהלני עוטר ב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28449 עיטור המופת] כ[[סגן]] ב[[מלחמת ששת הימים]], ב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28944 עיטור הגבורה] כסגן אלוף במלחמת יום הכיפורים. יש הרואים בשניים אלה את החיילים המעוטרים ביותר, מכיוון שרק בודדים זכו בעיטורים אלה: עיטור הגבורה ניתן מאז קום המדינה רק לארבעים איש, ועיטור המופת לכשש מאות בלבד.{{הערה|שם=דרורי}}.

שניים זכו בעיטור הגבורה ובצל"שים: [[דניאל ורדון]] זכה פעמיים בצל"ש אלוף, ב[[מבצע סנונית]] ב-[[1960]] ובהיתקלות ליד [[כפר סאלד]] ב-[[1962]]; במלחמת ששת הימים זכה ב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28585 עיטור הגבורה]. הוא נהרג במהלך הקרב שבו זכה בעיטור. סמל [[יוסי לפר]] זכה ב [http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28467 עיטור הגבורה] במלחמת ששת הימים, ובצל"ש נוסף על לחימתו ב[[מלחמת ההתשה]].{{הערה|שם=דרורי}}.