הבדלים בין גרסאות בדף "קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 של מוצרט"

מ
עריכה, הגהה
מ
מ (עריכה, הגהה)
'''קונצ'רטו לפסנתר מס' 5 ברה מז'ור, {{כ}}[[רשימת קכל|K.175]]{{כ}}''', חובר על ידי [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]] בעיר [[זלצבורג]] בשנת 1773, כשהיה בן 17. זה הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של מוצרט שמבוסס כולו על חומר מקורי שכתב, בעוד ששבעת הקונצ'רטי המוקדמים יותר שחיבר לפסנתר{{הערה| הקונצ'רטי המוקדמים יותר נכתבו לצ'מבלו ומהחמישי ואילך נכתבו לגרסה מוקדמת של פורטה-פיאנו. [http://digitalk7.com/mus/Classical/Mozart/2005%20%E2%80%A2%20Complete%20Works/Presentation%20Texts/PDF/V2_Mozart.pdf ראו: Dr. David Doughty, '''Mozart Complete Edition Liner Notes''', pp.3-4]}} (ארבעה ממוספרים משנת 1767 ושלושה לא ממוספרים משנת 1772), הם [[פסטיש]] לסונטות של מלחינים אחרים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 287. }}.
 
==אודות==
==הרכב כלים==
היצירה כתובה לשני [[אבוב]]ים, שתי [[קרן יער|קרנות]], שתי [[חצוצרה|חצוצרות]], [[טימפני]] [[כלי מיתר|ומיתרים]]. השימוש בחצוצרות וטימפני בקונצ'רטו היה, באותו זמן, מהלך תזמור יוצא דופן של מוצרט, שהפתיע את קהל המאזינים ותרם לפופולריות היצירה. למרות זאת, מוצרט לא חזר עליו עד [[קונצ'רטו לפסנתר מס' 13 של מוצרט|לקונצ'רטו לפסנתר מס' 13]] (1782){{הערה|אם כי, לקראת ביצוע בווינה (נוב' 1781) של הקונצ'רטו מס' 10 (לשני פסנתרים), K. 365/316a, הרחיב מוצרט את התזמור המקורי וכלל בו שתי חצוצרות וטימפני. [https://books.google.co.il/books?id=Kr6TAgAAQBAJ&pg=PA242&lpg=PA242&dq=Mozart+piano+timpani+trumpets+365&source=bl&ots=GWMC-d3mcJ&sig=4RiDQrihekwExAIv7v6P4SY134k&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjCr_L9uK_RAhXCSBQKHXnRDQg4ChDoAQgjMAI#v=snippet&q=pupil%20josepha&f=false ראו כאן, עמ' 242.]}}.
היקף התזמורת בקונצ'רטו חורג בהרבה מהמסגרת של [[יוהאן כריסטיאן באך]] ונדמה שדבר זה נעשה בכוונה ושמוצרט רצה להדגיש אותו לשם בידול{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 288. }}. בקונצ'רטי לפסנתר הבאים הוא לא השתמש בהיקף תזמורתי דומה עד [[קונצ'רטו לפסנתר מס' 16 של מוצרט|לקונצ'רטו לפסנתר מס' 16]] (1784).
 
==פרקי הקונצ'רטו==
===3. [[רונדו]]: אלגרו (Rondo: Allegro).===
 
פרק הסיום הוא אחד מפרקי הקונצ'רטי המקוריים ביותר שכתב מוצרט ולו רק בשל מבנהו יוצא הדופן – [[סונאטה|סונטה]] עם נושא מרכזי [[קונטרפונקט]]י{{הערה| [https://books.google.co.il/books?id=Kz_DAgAAQBAJ&printsec=frontcover&hl=iw&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false Cuthbert Girdlestone, '''Mozart and His Piano Concertos''', p. 80]}}. בפרק זה מבצע מוצרט סינתזה בין סגנון [[גאלאנט|הגאלאנט]] הקליל והסגנוןלבין הסגנון ה"המלומדמלומד". הפרק נפתח בהצגת נושא תזמורתי באופן [[קאנון (מוזיקה)|קאנוני]] המכשירה כניסה [[פוגה|פוגלית]] של הפסנתר, מרוככת על ידי נושא שני גאלאנטי. החריפות והחן המתגלים בניגוד בין הנושא הקונטרפונקטי ה"מלומד" לגאלאנטי הקליל, הם מוצרט בטהרתו ללא אפשרות של חיקוי{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289. }}.
 
==הרונדו לפסנתר ברה מז'ור, [[רשימת קכל|K.382]]{{כ}}==
 
לקראת סיבוב הקונצרטים בווינה (1782-83), כתב מוצרט פרק סיום חלופי לקונצ'רטו החמישי, כנראה משום שחש שפרק הסיום המקורי הוא "מלומד" מידימדי ורצה לקלוע יותר לטעמו של הקהל הוינאיהווינאי עם פרק וירטואוזי קליל שיאפשר לו להפגין את יכולותיו כפסנתרן. הפרק החלופי, שסומן "'''רונדו: אלגרטו חינני'''" (Rondo: Allegretto Grazioso), הוא למעשה סדרה של וריאציות על נושא מרכזי. הפרק אמנם וירטואוזי ורחב היקף יותר מהפרק המקורי, אך אינו שומר על אחדות סגנונית עם שאר הפרקים{{הערה|[[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957, עמ'. 289.}}.
 
==ראו גם==
* [[מוצרט]]
 
==לקריאה נוספת==
* ג'רמי סיפמן, '''מוצרט - חייו ויצירתו''', [[הוצאת מטר]], 2006.
* אריק בלום, '''מוצרט''', תרגום: גבי פלג, [[הוצאת כתר]], 1986.
* [[אלפרד איינשטיין]], '''מוצרט אופיו ויצירתו''', תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב, תל אביב, 1957.
 
==קישורים חיצוניים==
23,203

עריכות