ארנונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:ynet (דיון) |
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:כלכליסט (דיון) |
||
שורה 96:
==סבסוד שירותים עירוניים לתושבים באמצעות ארנונה לעסקים==
שיעור הארנונה הממוצע המוטל על [[עסק]]ים גבוה בהרבה מהשיעור המוטל על [[מגורים]], לדוגמה: פי 5.3 ב[[תל אביב]], פי 4.5 ב[[ירושלים]], ופי 4 ב[[גבעתיים]] וב[[בני ברק]] (נתוני [[2011]]){{הערה|{{TheMarker1|נמרוד בוסו|ירושלים היא העיר בעלת הארנונה היקרה ביותר למגורים ולעסקים|1.2101840|20 באוגוסט 2013}}}}. היות שעסקים צורכים שירותים עירוניים מצומצמים (בעיקר [[פינוי אשפה]], בהשוואה לפינוי אשפה, שירותי [[חינוך]], [[רווחה]], [[תרבות]] ו[[תמיכות]] שונות שנצרכים על ידי תושבים (שאף זוכים להנחות ניכרות על בסיס מצב כלכלי ומספר נפשות במשפחה), התוצאה היא שהארנונה מעסקים [[סבסוד|מסבסדת]] את השירותים העירוניים שמקבלים התושבים. על פי הערכות [[משרד האוצר]], כדי ש[[רשות מקומית]] תגיע לאיזון [[תקציב]]י, היחס בין שטח בנוי למגורים לשטח מסחר/תעשייה צריך לעמוד על 55:45{{הערה|{{TheMarker1|נמרוד בוסו|רשימת קריאה|markerweek/1.2886583|18 במרץ 2016}}}}. בדיקה שנערכה ב־[[2016]] הראתה כי למעט יישובים בודדים באשכול סוציו-אקונומי גבוה, בנייה למגורים מובילה לגרעונות במאזני הרשויות (מאחר ששיעור הארנונה בפועל אינו מכסה את ההוצאות העירוניות פר-תושב), בשיעור העולה ככל שהמדד הסוציו-אקונומי של הרשות נמוך יותר, בעוד בנייה למסחר ועסקים מובילה לשיפור במאזנים. מאפיין זה מוביל להתנגדויות לתוכניות בנייה למגורים גדולות מצד רשויות שונות{{הערה|{{כלכליסט|אמיתי גזית|הרשויות משלמות את מחיר תנופת הבנייה|3697651|12 בספטמבר 2016
==לקריאה נוספת==
|