גרפולוגיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏התפתחות הגרפולוגיה: תיקון, טענה שאין לה אסמכתא ברורה
שורה 16:
שורשיו של ניתוח כתב היד והגרפולוגיה ב[[המאה ה-17|מאה השבע עשרה]], עם חיבורו של [[אלדריסיוס פרוספר]] (Alderisius Prosper), שפרסם את מחקרו "אידאוגרפיה", ועם חיבוריו של הרופא האיטלקי [[קמילו בלדי]] (Camillo Baldi) מ[[אוניברסיטת בולוניה]], שהציג שיטה ללמידה על אופיו של אדם על פי מכתביו.
 
התפתחות נוספת באה מאה שנים אחרי כן אצל [[יוהאן קספר לווטר]] (Johann Kaspar Lavater), [[משורר]] ו[[דיאקון]] ב[[כנסייה]] ב[[ציריך]] שב[[שווייץ]]. בספרו "פרגמנטים פיזיוגנמיים להבהרת ידע טבעו של האדם ואהבת האדם" (Physiognomische Fragmente zur Beförderung der Menschenkenntnis und Menschenliebe) שנכתב בין השנים [[1775]] ו-[[1778]] הסתמך לאפטרלווטר על השערות ספקולטיביות של [[ג'מבטיסטה דלה פורטה]], ו[[תומאסחי: בראון]] במאה הקודמת{{הבהרה|מתי?}}1535-1615) וטען, בליווי איורים, כי ניתן לאתר קשר בין ביטויים פיזיוגנומיים ובין תכונות נפשיות. הוא סבר כי הליכה, תנועות ידיים ואף כתיבה מעידים על טבעו של האדם.
 
הניסיון הראשון ליצור תאוריה ומתודה ממשית של גרפולוגיה בא רק לאחר אמצע [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]], בתוך גל של מחקרים שניסו להוכיח קשר בין מאפיינים פיזיים של האדם, צורתו, [[גזע (אדם)|גזע]]ו, [[גולגולת]]ו, ופעולתו ובין תכונות שכל, אופי ונפש שלו. ב[[צרפת]], בלטו מחקריו של הכומר האב פלנדרה ובמיוחד של תלמידו האב [[ז'ן היפוליט מישו]] (Jean Hippolyte Michon) ממחוז שארנט (Charente) שבצרפת. ב[[סדרת ספרים]] שהוציא מישו בשנות השבעים של המאה התשע עשרה טבע הכומר את המונח "גרפולוגיה" ופיתח שיטה "אנליטית" ראשונית לניתוח כתב היד, שלפיה ניתן לייחס מאפיינים ספציפיים לאנשים על בסיס "סימנים" מבודדים בכתיבתם. מישו היה מייסדה של האגודה לגרפולוגיה בצרפת ולספריו השונים נודעה השפעה רבה בפיתוח המתודה הגרפולוגית.