גרפולוגיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 55:
ניתוח של מאה מחקרים שעסקו בגרפולוגיה בין השנים [[1971]] ו-[[2004]] במאגר הנתונים [[PsycINFO]] [http://www.apa.org/psycinfo/] מצביע על מספר קטן מאוד של מחקרים אמפיריים התומך בתקפות המתודה הגרפולוגית, כאשר חלק מן התומכים מצביעים למעשה על הצורך בשינוי המתודה מיסודה כדי שתוכל להניב תוצאות בעלות תקפות מסוימת.
 
חלק ניכר מן המחקרים התומכים בגרפולוגיה עסקו בהוכחה כי תוצאות הניתוח הגרפולוגי מניבות מתאם שאינו אקראי גרידא. קרומבאו וסטוקהולם טענו ([[1977]]){{מקורהערה|James C. Crumbaugh, Emilie Stockholm, Validation of Graphoanalysis by “Global” or “Holistic” Method, ''Perceptual and Motor Skills'', 1977}} על בסיס התאמת 5 ניתוחי כתבי יד גרפולוגיים על–ידי ידידי הכותבים, כי הגישה ה"הוליסטית" עשויה להניב תוצאות טובות יותר מאשר הגישה ה"אנליטית", המתבססת על סימנים מבודדים ומוגדרים חד–משמעית. מחקרם ספג ביקורת חריפה מצד לסטר ([[1977]]) ופשטויג ומוס ([[1978]]){{מקור}}, שביקרו גם את המדגם וגם את תוצאותיו. נבו ([[1989]]){{מקור}} חזר על הניסוי עם עשרה סטודנטים ישראליים, והגיע למסקנות דומות לשל קרומבאו וסטוקהולם. סטנלי אוסטויזן ([[1990]]){{מקור}} השווה בין ניתוחים גרפולוגיים ושאלוני אישיות של 69 סטודנטים לפסיכולוגיה, בהתייחס לכוח המנבא של השניים ומצא דמיון בהצלחת הניבוי.
 
בכיוון אחר, הגיעה וולינגטון-ג'ונס בעקבות שורה של מחקרים ([[1987]] עד [[1998]]){{מקור}} למסקנה כי מחלות קשות כמו טרשת נפוצה, שיתוק, שימוש ממושך בסמים או עקמת משפיעים על כתב–היד, אם כי השינוי אינו מקושר לצפוי על–פי המתודה הגרפולוגית. מחקר אחר שערכה וולינגטון-ג'ונס הגיע למסקנה כי שימוש בפסיכוגרמת רומן-שטאמפּפלי עשוי לאפשר אבחון מוצלח של תכונות אופי כלליות מסוימות. מבחן דומה בתוצאות דומות ערכו גם סטו ורקטור ([[1995]]){{מקור}}.