הבדלים בין גרסאות בדף "זמבזי"

הוסרו 2 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
מ (העברת כיתוב מפה ומפה מפורטת בתבנית נהר לשדות ייעודיים#)
מ (←‏גאוגרפיה: הגהה)
ראשיתו של הנהר סמוך למפגש הגבולות שבין [[אנגולה]], [[קונגו-קינשאסה]] ו[[זמביה]], לא רחוק ממקורותיהם של כמה מיובלי הקונגו, בגובה של כ-1,500 מטרים. מכאן הוא זורם דרומה דרך מערב זמביה, פונה מזרחה וצפונה על יד [[מפלי ויקטוריה]] ומשמש גבול בין זמביה ו[[זימבבוה]], חוצה את [[מוזמביק]] ונשפך לתעלת מוזמביק, שהיא זרוע של [[האוקיינוס ההודי]].
 
לזמבזי יובלים רבים, שבמקצתםשמקצתם נהרות מפניבפני עצמם, ושטח הניקוז שלו כ-1.4 מיליון קמ"ר. חלקו העלי של הנהר זורם ברמה המקבלת את מימיה מגשמי [[קו המשווה]], שיורדים מ[[אוקטובר]] עד [[מרץ]]. מרמה זו יורד הזמבזי לשטח נמוך יותר וצונח יותר מ-100 מטר במפלי ויקטוריה. שני סכרים ענקיים נבנו על חלקו האמצעי של האפיק: [[סכר קריבה]] בגבול זימבבואה-זמביה, שנחנך ב-[[1958]] וגובהו 125 מטרים, ו[[סכר קבורה-בסה]] בצפון-מערב מוזמביק, שנחנך באמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. מאחורי שני הסכרים האלה נקוו מאגרי מים מלאכותיים מהגדולים בעולם. שני הסכרים מספקים כמויות חשמל גדולות לזימבבואה, לזמביה ולמוזמביק. אוניות קיטור שטות מן הים במעלה הזמבזי לאורך 650 ק"מ. בנהר וביובליו כ-6,400 ק"מ טובים לשיט. לבני [[אירופה]] נודע על הזמבזי מפי הערבים, וגם כשהגיעו אליו לבסוף, שטו רק באפיקו התחתון.
 
האירופי הראשון ששט גם בחלקו העלי היה [[דייוויד ליווינגסטון]], בשנים [[1853]]–[[1855]]. בשנת 1855 סייר באזור על מנת לגלות תושבים מקומיים שהאמונה הנוצרית טרם נגלתה אליהם. הוא שט במורד הזמבזי הגועש בסירת [[קאנו]] פרימיטיבית ובקושי נחלץ. למפלים העצומים שראה קרא ליווינגסטון על שמה של מלכתו, [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|ויקטוריה]].