הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדן"

נוספו 52 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
←‏חמש מחלקות: קישורים פנימיים, ויקיזציה
(קו מפריד בטווח מספרים)
מ (←‏חמש מחלקות: קישורים פנימיים, ויקיזציה)
*{{עוגן|IgA}}'''IgA''': נוגדנים אלו מונעים היצמדות של חיידקים ווירוסים לממברנות מפרישות. אלו נוגדנים הנמצאים בכמות גבוהה מהרגיל אצל חולי [[צליאק]]. נוגדנים אלה מופיעים כ'''מונומרים''' (יחידות בודדות) בזרימת הדם, כ'''דימרים''' (זוגות)- כשהם מופרשים או כ'''טרימרים''' (שלשות). אחראים על ה[[רקמה|רקמות]] הפריפריאליות, ובעיקר על הרקמות ה[[ריר]]יות: [[עין|עיניים]], בקולוסטרום ([[מערכת הרבייה]]) כולל ב[[חלב אם]], [[מערכת העיכול]] ו[[מערכת הנשימה]]. אלו הם הנוגדנים הנפוצים ביותר בריריות, והיות ופתוגנים רבים חודרים לגוף דרך אזורים אלו, יש לנוגדני IgA תפקיד מרכזי במפגש הראשוני עם הפתוגנים. שיעורם בדם מכלל הנוגדנים הוא 13%. קיימים שני תת-סוגים: '''IgA1''' ו-'''IgA2'''.
*{{עוגן|IgE}}'''IgE''': נוגדנים הקשורים לתגובות [[אלרגיה|אלרגיות]]; הם גורמים להפעלה של [[תא פיטום|תאי פיטום]], [[תא דם לבן|תאי הדם הלבנים]] העיקריים הגורמים לתגובה אלרגית ולעתים ל[[תגובות יתר רגישות]] מסוג I. ריכוזם בדם הוא הנמוך ביותר, ולמעשה כמעט ואינו קיים: 0.002% מכלל הנוגדנים.
*{{עוגן|IgD}}'''IgD''': נמצאים לרוב על-גבי ממברנת תאי B נאיביים (או על סף הבשלה) ומשמשים כקולטן. ריכוזם בדם נמוך, כ-1% מכלל הנוגדנים. הם נמצאים בעיקר במערכת הנשימה ומשפעלים [[בזופיליםבאזופיל|באזופילים]].
 
החלפת המחלקה נעשית בתהליך ה[[היפרמוטציה של תאי הגוף]], תוך כדי התחלקות [[שבט]] [[לימפוציט B|תאי ה B]].
 
== [[אפיניות]] ==
 
האנטיגן נקשר לנוגדן באמצעות [[קשר קוולנטי|קשרים לא-קוולנטיים]] חלשים יחסית ([[קשרי מימן]], בין השאר). ה'''[[אפיניות (כימיה)|אפיניות]]''' היא מידת הנטייה של הנוגדן לקשור אליו אנטיגנים, והיא נמדדת כריכוז האנטיגן בתמיסה הנדרש כדי להיקשר למחצית הנוגדנים.
 
אחד המאפיינים של מערכת החיסון הנרכשת הוא התגברות האפיניות לאחר המפגש הראשון עם הפתוגן. כש[[אדם]] נדבק באותו הפתוגן בפעם השנייה, התגובה החיסונית חזקה, יעילה ומהירה יותר; אחד הגורמים לכך הוא התגברות האפיניות בין הנוגדנים והאנטיגנים. במפגש ראשון עם אנטיגנים, האפיניות של הנוגדנים המופרשים לדם נעה בין <sup>6-</sup> 10 ו-<sup>9-</sup> 10 [[מול]]ר. במפגש השני '''עולה''' האפיניות לבין <sup>8-</sup> 10 ו-<sup>11-</sup> 10 מולר (כלומר, ריכוז האנטיגן הנדרש '''יורד''').
 
קיים מספר רב של שימושים בנוגדנים לצורכי רפואה ומחקר. העיקריים שבהם:
* '''אבחון (דיאגנוסטיקה) בעזרת נוגדנים''' - כושרם של הנוגדנים להגיב באופן ייחודי עם אנטיגן ועקב כך ליצור תצמיד אנטיגן-נוגדן, נוצל לפיתוח שיטות מעבדתיות פשוטות לזיהוי ולמדידה כמותית של חומרים שונים בתמיסות המכילות דגימות מנוזלי גוף, כגון דם ושתן, ואף על פני רקמות הגוף. מכונה גם [[סרולוגיה|בדיקות סרולוגיות]] או "סרולוגיה".
 
* '''ריפוי מחלות בעזרת נוגדנים''' - ניתן לנצל את יכולת הקישור הבררני של נוגדנים לאנטיגנים ייחודיים המצויים על פני תאים ורקמות, גם לשם אבחון וריפוי של מחלות בני-אדם. תהליך ריפוי של מחלות בעזרת נוגדנים שייך לתחום ה[[אימונותרפיה]], וכולל טיפול במחלות זיהומיות (ויראליות ובקטריאליות), ב[[מחלת חיסון עצמי|מחלות אוטואימוניות]], במחלות של [[אלרגיה]], במחלות ממאירות ([[סרטן (מחלה)|סרטן]]) ובמניעת [[דחייהדחיית (ביולוגיה)איבר|דחייה]] של השתל בהשתלות של רקמות ואיברים. הטיפול השכיח ביותר מסוג זה הוא [[נוגדן תוך ורידי|עירוי נוגדן תוך ורידי]] (IVIG).
 
* '''שימוש בנוגדנים כאמצעי הפרדה''' - השימוש בנוגדנים להפרדה ולניקוי של אנטיגנים בתערובת, מבוסס על הגישה של [[כרומטוגרפית זיקה]], לפיה ה[[ליגנד]] הקשור לעמודה הוא נוגדן, והבסיס להפרדה הוא הקישור הספציפי של אנטיגן לנוגדן, ליצירת תצמיד נוגדן-אנטיגן.