המלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העברת שדה "שם XXX" ל"שם" בתבנית#
מ קישורים פנימיים
שורה 2:
| מערכה=
| מלחמה=[[המשחק הגדול]]
| תמונה=[[קובץ:Last-stand.jpg|מרכז|250px|קרב גנדמק ליד ג'ללבדלאלאבאד]]
| תאריך התחלה=[[1839]]
| תאריך סיום= [[1842]]
שורה 44:
לשם הפלישה היה צורך בגיוס כוחות רבים לעיבוי הכוחות הבריטים, גיוס זה נעשה בעיקר מכוחות [[בנגל]]ים ו[[בומביי]]ם, בנוסף לאלו היו מספר [[רגימנט]]ים בריטים ומספר רגימנטים של הצבא הבריטי שחייליהם היו מקומיים הודים.
 
הדרך הקצרה ביותר להגיע לקאבול הייתה דרך [[פשאוור]]-[[ג'ללבדלאלאבאד (אפגניסטן)|ג'לאלאבאד]]-[[קאבול]], דרך שעברה ב[[מעבר ח'ייבר]], אך הבריטים חששו מהתקפות של שבטי האזור לכן הוחלט לנוע בנתיב דרומי יותר שהיה קואטה-[[קנדהאר]]-קאבול, נתיב שעבר במעבר בולאן. נתיב זה האריך מאוד את הדרך ועבר בשטחים קשים למעבר, אך הבטיח מעבר בטוח יותר באופן יחסי.
 
===הרכב הצבא===
שורה 80:
לאחר ההשמדה של צבאו של אלפינסטון הצבא הבריטי יצא במסע נקמה לקראת הנסיגה המלאה מאפגניסטן.
 
מלבד חיל המצב של קאבול שהושמד, היו חיילות מצב ממוקמים בג'ללבדלאלאבאד, עז'נה וקנדהאר. ערים אלו הותקפו על ידי כוחות אפגנים אך לא נפלו, מלבד העיר עז'נה שאבדה לטובת האפגנים. בשנת [[1842]], בעקבות חילופי שלטון בבריטניה נוצר לחץ על הצבא הבריטי לסיים את המלחמה ולהוציא את שארית הכוחות מהערים באפגניסטן זאת לאחר שחרור השבויים הבריטים שנשארו מאחור בקאבול.
 
באפריל 1842 יצא צבא הצלה שהורכב כדי להציל את המצב באפגניסטן בפיקודו של ג'ורג' פולוק מפשאוור דרך [[מעבר ח'ייבר]] לכיוון קאבול. צבא ההצלה הכיל כ-8,000 חיילים (8 רגימנטים רגלים, 3 פרשים ו-2 גדודי ארטילריה) כוח זה הצליח בדרכו לקאבול, להנחיל תבוסה לאכבר חאן וצבאו.