איוואן השלישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מיזוג תבנית שושלת לתוך תבנית מנהיג1#
מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=איוואן השלישי
|תמונה=[[קובץ:Ivan_III_of_Russia.jpg|מרכז|180px]]
שורה 48:
בשנת [[1480]] איוואן מרד בשליט ה[[מונגולים|מונגולי]], [[חאן אחמד]]. הלה בא לתקוף את איוואן ולכפות עליו את מרותו והגיע ל[[ההתקוממות הגדולה על נהר האוגרה|נחל האוגרה]], שסימן את הגבול הרוסי, ב-[[6 באוקטובר]] [[1480]], וחיכה לצבא בן-בריתו, מלך [[פולין]] (אשר בסוף לא הגיע). בצדו השני של הנחל עמד הצבא הרוסי. החאן ניסה לחצות את הנהר במספר מקומות, אך נהדף על ידי הרוסים, אשר היו עדיפים עליו גם מבחינה טכנולוגית. ב-[[11 בנובמבר]], עם בוא החורף, החאן נסוג ובכך הכיר בהפסדו. רוסיה הייתה עתה חופשית מהעול הטטרי.
 
רבים מההיסטוריונים אינם מעריכים את איוואן השלישי וטוענים כי הוא הפגין פחדנות בכך שלא תקף בעצמו את חאן אחמד. אולם מצד שני, אילו תקף איוואן, היה נמצא באותה נחיתות טקטית שבה היו הטטרים כשהתקיפו אותו מעבר לנהר; וכן, לו תקף איוואן את אחמד, יכול היה הצבא הפולני לנצל זאת ולעקפו מאחור.
 
לאחר שהשתחרר מעול הטטרים ונפטר מאויב חשוב, המשיך איוואן להגדיל את נסיכות מוסקבה ולספח אליה את שאר הנסיכויות. בשנת [[1485]] סיפח את הנסיכויות החזקות של [[טבר]], [[וריה]] ו[[ריאזן]]. כמו כן, איוואן דיכא מרידות שפרצו בנובגורוד; כאן הוא השתמש בשיטה העתיקה של הגליית פרנסי ומכובדי העיר לערים אחרות בתחומי שלטונו.
 
===המלחמות עם פולין וליטא===
[[הדוכסות הגדולה של ליטא]] ו[[פולין]] חששה מהיווצרותו של גוש פוליטי חזק ומלוכד ליד גבולותיה המזרחיים ולכן עשתה כל שביכולתה כדי לסכל את מאמצי האיחוד של איוואן. איוואן נלחם בליטאים כעשר שנים (בין השנים [[1494]] ל-[[1503]]) ויצא מנצח. הקרב המפורסם והמכריע ביותר בשנים אלה היה [[קרב ודרושה]] שליד [[קלוגה]] ב-[[14 ביולי]] [[1500]]. לאחר הקרב והסכם השלום בעקבותיו איוואן סיפח את הערים [[ויאזמה]], [[נובגורוד-סוורסקי]], [[הומל]], [[צ'רניגוב]] ו[[בריאנסק]] והאזורים הסמוכים להם.
 
הישגו הגדול ביותר של איוואן כמאחד של רוסיה לא היה באיחוד עצמו כי אם ב'''שימורו'''. את זאת הוא השיג על ידי כך שתחילה לא התחלק בשלל המלחמה עם אחיו; ולאחר מכן, על ידי כך שהורה שלאחר מותם של קרובי משפחתו על נחלותיהם לעבור לשלטונו ולא ליורשיהם הישירים. הוראה זו מנעה את פיצולה-מחדש של הממלכה הרוסית העתידה לנסיכויות עצמאיות-למחצה.
 
==מדיניות פנים==
אופי המשטר תחת איוואן השלישי הפך בהדרגה למשטר אוטוקרטי ריכוזי, בין השאר בשל ההגמוניה ההיסטורית של מוסקבה על פני שאר הנסיכויות הרוסיות וגם משום שמוסקבה הייתה מקום מושבו של ראש הכנסייה הרוסית.
 
אשתו השנייה [[סופיה פלאולוג]], שדודה היה ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] הביזנטי האחרון [[קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית|קונסטנטינוס האחד עשר]], הנהיגה ברוסיה את מנהגי החצר הביזנטית והחדירה יתר פתיחות ל[[תרבות]] האירופית. נישואיו אלה של איוואן, אשר לאחר נפילת הקיסרות הביזנטית ראה את עצמו כיורש שליטיה, גרמו להכתרתה של מוסקבה ל"רומא השלישית" לאחר [[רומא]] ו[[קונסטנטינופול]]. בהשפעתה של הנסיכה קלטה מוסקבה את מנהגי החצר של ביזנטיון וגם את שאיפותיה האימפריאליות. קשרי האיחוד וההורשה בין מוסקבה ל[[האימפריה הביזנטית|אימפריה ביזנטית]] הודגשו על ידי איחוד סמלי שתי הממלכות - [[גאורגיוס הקדוש]] של מוסקבה ו[[עיט דו-ראשי|העיט הדו-ראשי]] של ביזנטיון. העיט הדו-ראשי נותר סמלה של [[רוסיה]] גם כיום.
 
הנסיך הגדול החל לנתק את עצמו מהאצולה המסורתית, ה[[בויארים]] ואט-אט דחק את רגליהם מהשלטון: הוא הוריד אותם ממעמד של יועצים, כמקודם, למעמד של עושי דברו התלויים בו.
 
בנוסף לריכוז השלטון, איוואן הקדיש תשומת לב גם לתרבות הרוסית. בשנת [[1479]] נבנתה מחדש במוסקבה [[קתדרלת העלייה לשמים]] החשובה, על פי תוכניתו של האמן הזר שהוזמן, [[אריסטוטלס פיורוונטי]], ובשנת [[1485]] נבנה מחדש והורחב [[הקרמלין]]. בנוסף לכך, בתקופתו של איוואן תורגמו לרוסית יצירות קלאסיות של העולם העתיק והורכב ה"סודבניק", קובץ החוקים של כלל הנסיכות.
 
==בערוב ימיו==
כהוקרה על פעולותיו לטובת מוסקבה ורוסיה זכה איוואן עוד בימיו לכינוי "הגדול". ליורשו הוא מינה, בלחץ אשתו, את בנה [[וסילי השלישי|וסילי]], תחת נכדו מצד בנו הבכור מאשתו הראשונה (שנפטרה). הוא נפטר ב-[[27 באוקטובר]] [[1505]].
 
{{נסיכי מוסקבה}}
 
[[קטגוריה:נסיכי מוסקבה]]
[[קטגוריה:צארים רוסיים]]