עלי בן אבי טאלב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מיזוג תבנית שושלת לתוך תבנית מנהיג1#
מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=עלי בן אבי טאלב
|תמונה=[[קובץ:Alī.png|מרכז|250px]]
שורה 53:
לעלי היה יתרון צבאי, ונראה היה כי הניצחון בקרב יהיה שלו, אלא שאז החליט מועאוויה לנקוט תחבולה. הוא ציווה לשים ספרי קוראן על החניתות של לוחמיו, וכשנפגשו מול לוחמי עלי, החלו לזעוק "תנו לאלוהים להחליט מי הח'ליפה האמיתי".
 
עלי, חרף התמרמרות פנימית מצד חלק מלוחמיו, נאות לקיים בוררות בינו ובין מועאוויה. הוא מינה כנציג מטעמו חכם הלכה חשוב מ[[תימן]] בשם [[אבו מוסא אל-אשערי]], ומנגד מינה מועאוויה מצדו את המפקד המהולל וכובש מצרים, [[עומר אבן אל-עאץ]], שהיה ידוע כאדם חריף וממולח, וכעת תפקד כסגנו של מועאוויה. כשנפגשו שני הצדדים לבוררות, טען עומר שלא ייתכן כי שני הצדדים ייפגשו כשעלי בעמדת הח'ליפה ולכן ביקש שעלי יוותר על הח'ליפות, כך שהוא ומועאוויה יעמדו כשווים בפני הבוררים. עלי הסכים לוותר על הח'ליפות, ומשעשה כך, הכריז עומר שעכשיו, כשהח'ליפות "פנויה", הוא לוקח אותה ונותן אותה למועאוויה. הקהל שהיה נוכח באירוע הריע לכך וקיבל זאת. עלי המושפל לא יכול היה לשאת את התוצאות המביכות, וניסה לאסוף את צבאו ולכפות את ח'ליפותו בכוח, אך בינתיים התפזר מחנהו. חלק ממנו הצטרף למועאוויה, וחלק אחר ([[ח'וארג'|הח'וארג'ים]]) הקצין וטען שעלי אחראי להשפלה הזו, ושהיחיד שיש בזכותו לערוך בירור בשאלה מיהו הח'ליפה הוא אללה. בשנת הח'ליפות האחרונה של עלי שלטו למעשה שלושה ח'ליפים בעולם האסלאם.
 
עלי בן אבי טאלב נרצח בשנת [[661]] בעיר [[כופה]] שב[[עיראק]] על ידי אחד מקבוצת הח'וארג' שמרדו נגד סמכותו. עלי הותקף בוקר אחד בשעת התפילה במסגד הגדול של אל-קופאה, ומת כעבור יומיים. קברו שב[[נג'ף]] מהווה מוקד עלייה לרגל עבור ה[[שיעה|שיעים]], ונחשב לאתר קדוש.
 
השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של [[מוחמד]], בין היתר בשל קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות [[אימאם]], כלומר מנהיג השיעים. שמו של עלי נקשר בעיקר בפילוג הגדול של האסלאם (ה[[שיעה]]) — אולם זו הופיעה ככת רק לאחר מותו. ה[[אסלאם סוני|סונים]] רואים בו ח'ליפה ראוי וטוב ואחד מארבעת ה[[ראשידון]].
 
מבין הח'ליפים ששלטו בשנת הח'ליפות האחרונה של עלי, נשאר רק מועאויה, שלאחר מותו החל שלטון [[בית אומיה]] שנמשך עד שנת 750.
 
בנו [[חוסיין (בן עלי)|חוסיין בן עלי]] נהיה למייסד ה[[שיעה]] והוצא להורג עם 70 מבני משפחתו בעיר [[כרבלא]] שב[[עיראק]]. גם מקום קבורתו משמש מוקד עלייה לרגל ואתר מקודש.
 
==דמותו במסורת השיעית==
[[אסלאם שיעי|השיעים]] רואים את עלי כדמות החשובה ביותר בדת אחרי [[מוחמד]]. לדבריהם, העברת ירושת ההנהגה אחרי [[מוחמד]] הייתה אמורה ללכת ישר לעלי שכן זוהי הייתה בקשתו וכוונתו של [[מוחמד]] לפני מותו, ומכאן מינויים של [[אבו בכר]], [[עמר בן אל-ח'טאב]] ו[[עות'מאן בן עפאן]] לא הייתה לגיטימית. שכן [[מוחמד]] הציע וביקש בהזדמנויות שונות במהלך חייו כי על עלי להנהיג את ה[[מוסלמים]] לאחר מותו. טענה זו נתמכת על ידי [[חדית'|חדית'ים]] רבים שסופרו על ידי [[אסלאם שיעי|חכמים שיעים]], הכוללים את [[ע'דיר ח'ם|חדית' ע'דיר ח'ם]], [[חדית' שני הדברים כבדי המשקל]]{{אנ|Hadith of the two weighty things}}, [[חדית' העט והנייר]]{{אנ|Hadith of the pen and paper}}, [[חדית' אנשי הגלימה]]{{אנ|Ahl al-Kisa}}, [[חדית' העמדה]]{{אנ|Hadith of position}}, [[חדית' הזמנת המשפחות הקרובות]]{{אנ|Hadith of warning}}, ו[[חדית' שנים עשר היורשים]]{{אנ|Hadith of the Twelve Successors}}. לפי השקפה זו, עלי כיורשו של [[מוחמד]] לא רק הנהיג את הקהילה בצדק, אלא גם פירש את [[שריעה|חוקי השריעה]] והמשמעויות האזוטריות שלו בצדק, ומכאן הוא נחשב כנקי מטעויות וחטא כי הוא מונה על ידי האלוהים, דרך צו אלוהי, דרך מוחמד.
 
עולי הרגל שיעים נוהגים [[זיארה|לעלות]] ל[[מסגד אימאם עלי]]{{אנ|Imam Ali Mosque}}, בנג'ף שב[[משהד]], ולהתפלל שם. תחת [[האימפריה הספווית]], קברו של עלי הפך למוקד קדושה שהודגם בעלייה לרגל שנעשה על ידי השאה [[איסמעיל הראשון]]{{אנ|Ismail I}} ל[[נג'ף]] ו[[כרבלא]].
שורה 71:
 
{{ראשדון}}
 
 
{{עץ משפחת מוחמד}}