פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=פייסל הראשון
|תמונה=[[קובץ:1307109799 king-faisal-i-of-iraq-kopiya.jpg|200px|פייסל הראשון, מלך עיראק]]
פייסל, תחת אביו ויחד עם אחיו [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה]], הנהיג את הכוחות הערביים ב[[המרד הערבי|מרד הערבי]] נגד [[האימפריה העות'מאנית]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. בסיועו הצמוד של [[לורנס איש ערב]], הוא שיתף פעולה עם בנות הברית בכיבוש [[עבר הירדן]] ו[[דמשק]], שם הפך לחבר בממשלה הערבית החדשה בשנת [[1918]].
 
פייסל עמד בראש המשלחת הערבית ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת השלום בפריז]] בשנת [[1919]], ועם תמיכתה של [[גרטרוד בל]], בעלת ההשפעה והידע המתאים, טען למען הקמת אמירויות ערביות בשטח שהיה בעבר [[האימפריה העות'מאנית]].
 
[[חוסיין בן עלי]] ייעד את פייסל להיות אמיר סוריה, דבר שהתנגש עם דרישת הצרפתים למנדט על סוריה. בספטמבר 1919 ארגן פייסל את צבאו לקראת המאבק על סוריה{{הערה|{{דואר היום||צרפת וסוריה|1919/09/04|00207}}}}. אנגליה ניסתה להביא להסדר בין פייסל וצרפת{{הערה|{{דואר היום||השאלה הסורית והא"י|1919/09/12|00205}}}}. פייסל יצא בספטמבר 1919 לאנגליה{{הערה|{{דואר היום||האמיר פייצל נוסע לחו"ל|1919/09/15|00304}}}} כדי לנהל שיחות על דרישתו למסירת סוריה לשלטונו{{הערה|{{דואר היום||האמיר פייסל בלונדון|1919/10/22|00202}}}}, אך ללא הועיל{{הערה|{{דואר היום||על המצב בסוריה|1919/12/26|00201}}}}{{הערה|{{דואר היום||השאלה הסורית|1920/02/10|00201}}}}.
 
ב-[[3 בינואר]] [[1919]] חתמו פייסל וד"ר [[חיים ויצמן]], נשיא [[ההסתדרות הציונית]], על [[הסכם ויצמן-פייסל]] שביסס את ההכרה הערבית ב[[הצהרת בלפור]].
 
ב-[[7 במרץ]] [[1920]] הוא הוכתר למלך [[הממלכה הערבית של סוריה]] על ידי [[הקונגרס הסורי הלאומי]]{{הערה|{{דואר היום||פייצל מושל יחידי|1920/03/08|00304}}}} והתכונן להגן על שלטונו מפני צרפת{{הערה|{{דואר היום||לשאלת סוריה|1920/03/19|00201}}{{ש}}{{דואר היום||בקרת צבאית|1920/03/23|00302}}}}. אך ב[[אפריל]] [[1920]], [[ועידת סן רמו]] נתנה ל[[צרפת]] את המנדט על [[סוריה]]. ניסיון להגיע להסכם בין צרפת לפייסל לא צלח{{הערה|{{דואר היום||מלחמה בין צרפת ופייצל?|1920/07/19|00306}}}}, מה שהוביל ל[[מלחמת סוריה-צרפת]], שהסתיימה בתבוסה לכוחות הסוריים ב[[קרב מיסלון]], ב-[[24 ביולי]] [[1920]]. פייסל גורש מסוריה על ידי הצרפתים{{הערה|{{דואר היום|[[שמואל בן שבת|בן שבת]]|פייסל בחיפה|1920/08/02|00310|||Ad}}}} ל[[עכו]].{{הערה|{{דואר היום|איתמר בן אב"י|האמיר פייסל בעכו|1920/08/09|00100}}}}
הבריטים הרשו לו לשהות זמנית בארץ ישראל, אליה הגיע עם תריסר עוזרים, 25 נשים, 175 שומרי ראש, שתי מכוניות, 25 סוסים ומטען במשקל 4 טונות. בזמן שהותו בארץ ישראל, ישב פייסל בביתה של [[פרנסיס ניוטון]] ב[[חיפה]], שם קיבל משלחות של תומכים והעניק ראיונות לעיתונאים.{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 104.}}
 
באוגוסט 1920 עבר לגור ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]. [[חוסיין בן עלי]] דרש שפייסל יקבל את המלוכה בעיראק כפיצוי{{הערה|{{הצפירה||מלך חיג'אס וברית שלום עם טורקיה|1920/08/18|00303}}}}.
 
הממשלה הבריטית, שהחזיקה בשלטון מנדטורי בעיראק, הייתה מודאגת מחוסר היציבות במדינה החדשה. הוחלט שהבריטים יסוגו משלטון ישיר על המדינה ועל יצירת מלוכה שתשלוט עליה בזמן שהם ישמרו על זכויתיהם המנדטוריות. לאחר [[משאל עם]] ו"תמיכה של 96% מהציבור במדינה", משאל העם לא היה אותנטי, ואורגן על ידי שר המושבות הבריטי סר [[וינסטון צ'רצ'יל]] על מנת שפייסל יזכה ללגיטימציה בקרב המיעוטים הרבים בעיראק. פייסל הסכים להפוך למלך, ובאוגוסט [[1921]] הוא הפך ל[[מלך עיראק]] הראשון. כמו כן, אשתו [[חזימה בנת א-שריף נאצר]] הוכתרה כמלכת עיראק.
21,120

עריכות