זפירינוס – הבדלי גרסאות

לפי תיאורו של [[היפוליטוס]] היה זפירינוס איש פשוט ולא משכיל ועסק ככל הנראה בעיקר במנהל המעשי של הכנסייה. מיד אחרי הכתרתו, זימן זפירינוס לרומא את המוודה [[קליקסטוס הראשון|קליסטוס]] שחי ב[[אנטיום]] וקיבל שם תשלום חודשי מויקטור הראשון, מינה אותו ל[[דיאקון]] והורה לו לפקח על בית הקברות שרכשה הכנסייה זמן לא רב לפני כן בסמוך ל[[ויה אפיה]]. קליסטוס הפך ליועצו של האפיפיור ולאחר מכן אף ירש אותו.

בתקופת כהונתו הלך והחמיר מצבם של הנוצרים תחת הקיסר [[ספטימיוס סוורוס]], ובשנת [[202]] או [[203]] אף הוצא צו שאסר המרה לנצרות, אם כי לא ידועים פרטים על מימושו המעשי.

בתקופתו של זפירינוס גם נמשכה המחלוקת סביב אלוהותו של ישו ו[[השילוש הקדוש]]. תיאודוטוס מושח העורות שנודה על ידי ויקטור הראשון מן הכנסייה המשיך להטיף והקים כנסייה משל עצמו, שהטיפה לדעה שישו לא היה המשיח האמיתי. יחד עם שותפו לכנסייה החדשה, החלפן אסלפודוטוס, שכנעו השניים את נטליוס, מוודה מרומא שסבל עינוי בעבור אמונתו, להפוך לבישוף הכנסייה החדשה. נטליוס עונה בחלומות, מספר [[אאוסביוס]], ולבסוף חזר בו מדרך החטא והשתטח בבכי לרגליו של זפירינוס.

באותה תקופה התנהל ברומא בעוז גם ויכוח על טיבו של ה[[לוגוס]] האלוהי, היינו, בשאלה האם ישו היווה מהות נפרדת ושונה מאלוהים, כפי שטענה הכנסייה, או האם היו האב, הבן ורוח הקודש, השילוש הקדוש, רק פנים שונות של אותה מהות. החסיד המרכזי של השילוש הקדוש כפנים של אותה מהות היה [[היפוליטוס]], אך הוא מצא אויבים עזים בדמותם של קלאומנס ובמיוחד סבליוס, שתמכו באחדות מוחלטת (מונארכיה) של האל. ישו הנוצרי, מבחינתם, לא היה לוגוס נפרד אלא רק פן שונה (מודוס) של אותה מהות. סיעתם כונתה "הסיעה המודליסטית".