יוסיפ ברוז טיטו – הבדלי גרסאות

בעת הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באפריל [[1941]], היה טיטו ב[[זאגרב]]. הוא הגיע ל[[בלגרד]] ברכבת בעזרת מסמכים מזויפים ב-8 במאי 1941 והחל לארגן את פעילות המפלגה. הדעות חלוקות בשאלה עד כמה ואם בכלל פעל טיטו נגד הכיבוש לפני פלישת הצבא הגרמני ל[[ברית המועצות]] ב[[מבצע ברברוסה]], ב-22 ביוני 1941. על פי גרסה אחת, הקומוניסטים של טיטו לא נאבקו כלל בגרמנים, בראותם בפלישה מאבק בין כוחות לאומניים אנטי-פועליים. אחרים טוענים שטיטו התגייס מיד למאבק בגרמנים. גרסה אמצעית טוענת שטיטו הבין שגרמניה מתכננת פלישה לברית המועצות ובהתאם הכין את כוחותיו למאבק בגרמנים{{הערה|1=Walter R. Roberts, [https://books.google.co.il/books?id=fNBmAAAAMAAJ&pg=PA23 Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945], page 23}}.

ב-4 ביולי 1941 התכנס הפוליטבירו היוגוסלבי וקרא לכ-10,000 חברי המפלגה הקומוניסטית להאבק נגד הפולשים הגרמנים והאיטלקים. ב-13 ביולי 1941 הצליחו כוחות הפרטיזנים להכות שתי דיוויזיות של הצבא האיטלקי ולשחרר לזמן קצר את [[מונטנגרו]]. גם בסרביה הצליחו הפרטיזנים לארגן פגיעות קשות בכוחות הגרמנים ביוגוסלביה, אשר נאלצו לנוע אך ורק בשיירות מאובטחות. הגרמנים מינו משתף פעולה סרבי לראש ממשלה בסוף אוגוסט 1941, אך ללא הועיל מבחינתם{{הערה|1=Walter R. Roberts, [https://books.google.co.il/books?id=fNBmAAAAMAAJ&pg=PA24 Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945], pages 24-26}}.

מאמצע 1941 התארגנו שני כוחות ללחימה נגד הצבא הגרמני: [[צבא השחרור העממי של יוגוסלביה]] של טיטו שנתמך על ידי הרוסים ו[[צ'טניקים|הצבא הפטריוטי]] של דרג'ה מיכאולוביץ' שנתמך על ידי [[בריטניה]]{{הערה|שם=המשקיף1}}. טיטו נאבק נגד הנאצים ועוזריהם הקרואטים ה[[אוסטאשה]], וגם במשתפי הפעולה מקרב בני עמו. על פי אומדנים, חיסל צבאו של טיטו יותר מ-10 דיוויזיות ממוכנות להיטלר במהלך המלחמה, הכניע את מוסוליני וצבאו בבלקן ובגבול איטליה, והצליח לשחרר חלק מיהודי יוגוסלביה שהיו כלואים במחנות ריכוז איטלקיים באזור הבלקן. יהודי יוגוסלביה מצידם, ראו בטיטו גיבור, מושיע וסמל המאבק בהיטלר ובמוסוליני, ואך טבעי היה החיבור בין הפרטיזנים היהודים של יוגוסלביה לטיטו שפרס עליהם חסותו ונתן להם תמיכה מלאה{{הערה|{{דבר||צבא השחרור היוגוסלבי|1944/06/06|00400}}}}. על כן הצטרפו רוב הצעירים ששרדו מיהודי יוגוסלביה לכוחותיו של טיטו, ורבים מהם העפילו בו לעמדות פיקוד.

באביב 1943 הגיעו למטה של טיטו משלחות סיוע של בריטניה ו[[ברית המועצות]] ששהו במטהו ותיאמו את הסיוע שניתן לצבאו{{הערה|שם=אידן1}}.

בדצמבר 1943 הכריז טיטו על הקמת ממשלה יוגוסלבית זמנית בראשותו, שהיוותה תחליף לממשלה הגולה של המלך ב[[קהיר]]{{הערה|{{על המשמר||ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה|1943/12/07|00105}}}}. ממשלתו של טיטו זכתה להכרה מיידית של [[ברית המועצות]]{{הערה|{{על המשמר||הסובייטים מכירים בממשלת טיטו|1943/12/13|00106}}}}, אך מדינות המערב לא הצטרפו לעמדה זו{{הערה|{{על המשמר||ממשלת טיטו לא הוכרה רשמית|1943/12/15|00103}}}}. שר החוץ של בריטניה הצהיר שהממשלה הזמנית, אותה כינה "ועד השחרור הלאומי", הינה ממשלה זמנית לניהול האזורים שבידי הפרטיזנים ואינה תובעת את השלטון ביוגוסלביה כולה{{הערה|שם=אידן1|{{המשקיף||יוגוסלביה|1943/12/15|00409}}}}. בהמשך דצמבר 1943 הוכר טיטו רשמית על ידי בעלות הברית כ"מצביא"{{הערה|{{המשקיף||טיטו הוכר רשמית כמצביא מטעם הברית|1943/12/23|00104}}}}. בחודשים הראשונים של 1944 התנהל מאבק בין ממשלתו של טיטו לממשלה היוגוסלבית הגולה על ההכרה כממשלה המייצגת את יוגוסלביה{{הערה|{{המשקיף||ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?|1944/03/08|00101}}{{ש}}{{על המשמר||ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו|1944/05/03|00108}}}}. ב-25 במאי 1944 פשטו כוחות של הצבא הגרמני על מטהו של טיטו, ושבו או הרגו רבים מאנשי מטהו של טיטו. טיטו הצליח להמלט, אך הפגיעה במטהו הביאה לקרבה בינו לבין המלך{{הערה|שם=המשקיף1|{{המשקיף||רוסיה תחדל לתמוך בטיטו?|1944/08/15|00203}}}} ובתחילת יולי 1944 הושג לבסוף הסכם בין טיטו למלך פטר והוקמה ממשלה חדשה בה היו נציגים של טיטו{{הערה|{{על המשמר|אלף תיו|הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו|1944/07/09|00200}}}}.

במהלך המלחמה, בהתאם להוראות שקיבל מ[[ברית המועצות]], נתן טיטו עדיפות ללחימה בנאצים, על פני הפצת הקומוניזם. טיטו השכיל להקים את חזית השחרור הלאומית שבראשה עמד, ששילבה בתוכה נציגים מכלל המפלגות ביוגוסלביה. הוא הגן על רכוש פרטי וחופש דת ושילב בכוחותיו שמרנים וכמרים, וכך הרגיע את הרתיעה מבית ומחוץ משיתוף פעולה עם קומוניסטים{{הערה|שם=פריביצביץ|1=Stoyan Pribichevich, [https://books.google.co.il/books?id=X1QEAAAAMBAJ&pg=PA96 Tito], LIFE, February 14, 1944, pages 96-105}}.

בינואר 1945 הגיע טיטו להסכם עם ראש ממשלת יוגוסלביה, איוון סובאשיץ, על הקמת עוצרות משותפת לקראת משאל עם על עתיד יוגוסלביה. המלך פטר התנגד להסכם זה שהיווה הדחה שלו{{הערה|{{על המשמר||הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה|1945/01/24|00104}}}}. באפריל 1945 הושג לבסוף הסכם על מינוי שלושה עוצרים והם מינו את טיטו לראש ממשלה{{הערה|{{המשקיף||השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה|1945/04/22|00205}}}}. באוגוסט 1945 הצהיר טיטו כי המלך פטר לא יורשה לחזור{{הערה|{{הצופה||סכסוך פטר - טיטו|1945/08/09|00108}}}} ובספטמבר התפטר סובאשיץ מממשלתו של טיטו והתייצב בראשות האופוזיציה. בנובמבר 1945 החרימה האופוזיציה את הבחירות וטיטו הכריז על ניצחון מוחלט של מפלגתו באחוזי הצבעה שנעו בין 90-100 אחוזים{{הערה|{{על המשמר||העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו|1945/11/12|00110}}}}.

לקראת סוף 1952 הוחלט על שינויים חוקתיים ביוגוסלביה ומשרת ראש הממשלה אוחדה עם נשיא האסיפה הלאומית ליצירת התפקיד של נשיא יוגוסלביה{{הערה|{{דבר||הסכנה - מהכפר|1952/10/12|00202}}}}. בינואר [[1953]] נבחר טיטו על ידי שני בתי האסיפה הלאומית של [[הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה]] לנשיא יוגוסלביה{{הערה|{{חרות||נשיא יוגוסלביה|1953/01/15|00100}}}}.

בשנים 1950 - 1980 כיהן כנשיא [[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]].