קנוט הגדול – הבדלי גרסאות

'''קְנוּט השני מלך דנמרק''' ('''הראשון מאנגליה''')'''"הגדול"''' (ב[[דנית]]: '''Knud den Store''' - '''קְנוּד דֶן סטוֹר''', לעתים נהגה '''קָאנוּט''';{{כ}} [[994]]/[[995]] – [[12 בנובמבר]] [[1035]]) היה מלך [[ממלכת אנגליה|אנגליה]], [[דנמרק]] ו[[נורווגיה]], שליט ומושל [[שלזוויג (מחוז)|שלזוויג]] ו[[פומרניה]]. בנם של [[סוויין פורקבירד]] ו[[סיגריד]], אלמנת [[אריק משוודיה]]. אביו של קנוט היה [[עבודת אלילים|עובד אלילים]], אך קנוט עצמו נטבל ל[[נצרות]] בגיל צעיר, וקיבל את השם למברט.

מ[[המאה ה-9]] החלו ה[[ויקינגים]] הדנים פולשים ל[[ממלכת אנגליה]]. עם השנים התיישבו בארץ, שנודעה כ"דֶנילוֹ". [[אתלסטאן, מלך אנגליה]] מיגר את הדנילו, אך יורשיו, [[אדמונד הראשון, מלך אנגליה|אדמונד הראשון]] ו[[אדרד, מלך אנגליה|אדרד]], נאלצו להדוף פלישות ויקינגיות חוזרות ונשנות. עם המלכתו של [[אדגר, מלך אנגליה|אדגר]] שקטו הרוחות, והפולשים הוכרו כיושבי קבע, אך לאחר מותו החריפו מחדש היחסים בין יושביה הדנים של אנגליה ליושביה האנגלו-סקסים, ושבו הפלישות הוויקינגיות.

ב[[אוגוסט]] שנת [[1013]] שב סוויין לאנגליה בלווית בנו קנוט, נסיך הכתר הדני. במערכה מתוחכמת שיעבד את הדנים שבצפון אנגליה, ורבים מיושבי אנגליה המרכזית, התקפתו נהדפה ב[[לונדון]], אך הוא נמשח למלכות אנגליה בעוד שאתלרד פרש לנורמנדיה. ב[[פברואר]] של אותה השנה מת סוויין, והצי הכתיר את בנו למלך אנגליה. המלכתו של קנוט לא נתקבלה בידי האצולה, ואתלרד המודח הושב לכס האנגלי. לפיכך שב קנוט לדנמרק בשנת [[1014]], מחשש לחייו, אך לא לפני שהטיל מומים בשבויי אביו, כאות לעתיד לבוא.

קנוט זכה לתדמית של מלך טוב ומוצלח, אולם נקודת מבט זו ניתן לשייך ליחסו הטוב ל[[נצרות|כנסייה]], ששלטה בכל הכותבים וה[[היסטוריון|היסטוריונים]] דאז. כך, למשל, מתואר קנוט כמלך ששמר על מצוות הדת, אף על פי שניהל נישואים [[ביגמיה|ביגמיסטיים]] באופן פתוח, והיה אחראי לרציחות פוליטיות רבות.