פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=ח'אלד בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן
|תאריך לידה=[[13 בפברואר]] [[1913]]
|צאצאים=
|יורש העצר=[[פהד, מלך ערב הסעודית|פהד בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן]]}}
'''ח'אלד בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן''' (ב[[ערבית]]: '''خالد بن عبد العزيز آل سعود''', [[1912]] - [[13 ביוני]] [[1982]]) היה מלכה הרביעי של [[ערב הסעודית]] (בשנים [[1975]]-1982) ומנהיגו התשעה-עשר של [[בית סעוד]].
 
ח'אלד עלה לכתר עם ההתנקשות בחייו של אחיו-למחצה, [[פייסל מלך ערב הסעודית|המלך פייצל]]. הוא נבחר ליורש עוד בשנת [[1965]], זאת אף על פי שלא היה האח המבוגר ביותר, ולפיכך לא אמור היה לקבל את הכתר; סירובו של אחיו הבכור [[מוחמד בן עבד-אלעזיז]] הקנה לו את המלוכה.
 
== מלכותו ==
=== ענייני פנים ===
הגם שניחן בניסיון שלטוני רב - הוא שימש כמושל [[חיג'אז]] בשנים [[1932]]–[[1934]] וכשר הפנים של הממלכה (החל מ-1934) - ח'אלד לא הביע עניין רב בפוליטיקה ולמעשה הפקיד חלק ניכר מניהול המדינה בידי אחיו הצעיר, סגן ראש הממשלה ונסיך הכתר [[פהד מלך ערב הסעודית|פהד]]. ברוח זו, ח'אלד העניק ליועציו ולשריו סמכות רחבה יותר. הוא התיר למושלים האזוריים אוטונומיה ניכרת ואף הגדיל את המימון הממלכתי.
 
זמן לא רב לאחר שעלה לשלטון, הציג ח'אלד תוכנית חומש שבבסיסה עמד הצורך לתחזק, לפתח ולייעל את תשתיתה של הממלכה, כדי שתוסיף לשגשג כלכלית. הוא פתח את שערי ממלכתו בפני נחשולי עובדים זרים, בעיקר [[ירדנים]], [[פלסטינים]], [[מצרים (עם)|מצרים]] ו[[סורים]], כדי שיסייעו בפיתוחה (באמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] היו כבר כמחצית מכוח העבודה הסעודי). בימי שלטונו הגיעו הפקת הנפט והכנסותיו לשיאן, תוך [[הלאמה|הלאמתה]] המוחלטת של חברת הנפט [[עראמקו]].
 
בתקופת שלטונו של ח'אלד הורגשה תסיסה פנימית מסוימת ברחבי הממלכה. ב-[[1979]] התרחשה התפרצות אלימות חמורה כאשר קבוצת קנאים השתלטה על מסגד ה[[כעבה]] ב[[מכה]], ודוכאה באכזריות. תסיסות מסוימת הורגשה גם בקרב השיעים שבסעודיה שלחוף [[המפרץ הפרסי]] בנובמבר 1979 ובפברואר [[1980]], לנוכח המתיחות בין ערב הסעודית ו[[איראן]] שעברה לא מכבר מהפכה אסלאמית.
 
=== ענייני חוץ ===
ח'אלד המשיך במאמצי הייצוב והפיוס של סביבתו הקרובה בהם החל אחיו פייצל עוד בשנות השישים. באפריל [[1975]] הגיע להסכמה עם שליטי [[עומאן]] ו[[אבו דאבי (אמירות)|אבו דאבי]] בדבר מעמדו של [[נווה מדבר|נווה המדבר]] [[בוריימי]], נקודת המפגש בין שלוש המדינות, שחוללה בעבר מחלוקת רבה. שנה אחר כך [[1976]] ערך ח'אלד ביקורים מדיניים בכל מדינות [[המפרץ הפרסי]], בתקווה לעודד שיתוף פעולה הדוק יותר, לבסס את היציבות האזורית ולהבטיח כי מדינות המפרץ העשירות תיוותרנה תחת השפעה סעודית ולא [[איראן|איראנית]]. ביקורים אלה עמדו, ככל הנראה, ביסודה של [[מועצת המפרץ לשיתוף פעולה]], אשר נוסדה בשנת [[1981]]. באותה שנה כינס ח'אלד פסגה ערבית היסטורית בערים [[טאיף]] ו[[מכה]].
 
בניגוד למצופה, ביקורו של הנשיא המצרי [[אנואר סאדאת]] ב[[ישראל]] בשנת [[1977]] גרם לח'אלד לסטות ממתינותו האופיינית ולהצטרף למדינות העימות הנוקשות בגינוי ובהחרמתה של [[מצרים]]. היחסים הרשמיים נותקו, ואולם קשרי המסחר, התעבורה, ההשקעות והתיירות הוסיפו להתקיים.
21,120

עריכות