אלכסנדר השישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=אלכסנדר השישי
|תאריך לידה=[[1 בינואר]] [[1431]]
שורה 32:
הוא נולד בעיר [[שטיבה]] (Xàtiva) שבאזור [[ולנסיה (קהילה אוטונומית)|ולנסיה]] ב[[כתר אראגון]], בשם רודריגו לנסול (Lanzol או Llansol). הוא נסע ל[[בולוניה]] ללמוד [[משפטים]]. כשדודו [[קליקסטוס השלישי|קָליקסטוּס השלישי]] התמנה לאפיפיור שינה את שמו לבורחה (Borja), או בהגייה ה[[איטלקית]] [[משפחת בורג'ה|בורג'ה]] (Borgia), כשם משפחתם של אמו ושל דודו. בהיותו בן 26 מינה אותו דודו, בהתאם לגישה ה[[נפוטיזם|נפוטיסטית]] אשר רווחה אז, ל[[הגמון]], (בישוף) ל[[חשמן]] (קרדינל) ולבסוף לסגן קנצלר ולמנהל החצר של האפיפיור. בעת בחירתו לאפיפיור היו לבורג'ה הכנסות משלוש משרות הגמון בהן החזיק, וממנזרים שונים שעמד בראשם בספרד ובאיטליה, ממלגה שנתית של 8,000 [[דוקט]]ים כסגן קנצלר ו-6,000 דוקטים כחשמן. הוא היה מעורה מאוד בניהול עסקי הכנסייה ובמנגנון הבירוקרטיה האפיפיורית בשלושים וחמש שנות כהונתו כחשמן. עם השנים הפך לעשיר שבין חברי [[הקולגיום הקדוש]].
 
את העושר הרב שצבר ניצל בורג'ה להתענגות על מנעמי החיים; הוא בנה לעצמו ארמון רחב ידיים בן שלוש קומות, שרוהט ברהיטים מפוארים מצופים בבד סאטין וקטיפה רקומת זהב, אולמות מעוטרים בגובלנים וכלי שולחן עשויים זהב ופנינים. הוא התרברב שברשותו די [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] כדי למלא את [[הקפלה הסיסטינית]]. הוא נחשב לאדם מוכשר, נשוא-פנים, נעים הליכות וטוב מזג, שנון, מבריק ומלומד. כמו כן ידועה הייתה חיבתו לנשים "הנמשכות אליו בכוח רב מזה שבו נמשך הברזל אל המגנט"{{הערה|ברברה טוכמן, 1986, '''מצעד האיוולת''', ספרית מעריב, עמ' 86-87}}. דוגמה ידועה לשחיתותו המינית היא מופע ה[[חשפנות]] וה[[אורגיה]] ההמונית שזכתה לכינוי "[[בלט הערמונים]]", במהלכו נשים לבושות התפשטו בהדרגה תוך שליקטו [[ערמונים]] שהיו מפוזרים על הרצפה, בעוד שהאפיפיור ואחותו צפו{{הערה|ראו מידע נוסף אצל טוכמן בעמ' 98 ו [http://www.reformation.org/borgia-ch4.html באתר פרוטסטנטי]}}. את מערכת היחסים הארוכה ביותר ניהל עם פילגשו ונוצה דיי קטני (Vanozza dei Cattani), שילדה לו ארבעה צאצאים, ביניהם [[לוקרציה בורג'ה|לוקרציה]] ו[[צ'זארה בורג'ה]] (זאת על אף שכאיש כנסייה קתולי היה מחויב ל[[צליבט]] ואסור היה לו להוליד ילדים). בהיותו בן 59 לקח לו לפילגש את [[ג'וליה פארנזה]] בהיותה בת 19 ונשואה לאחר. בסך הכול נולדו לו שבעה ילדים לא חוקיים, אך הוא הכיר בכולם ודאג להשיג להם משרות, תארים ואדמות.
 
בשנת [[1492]], אחרי מותו של [[אינוקנטיוס השמיני]], התכנסה [[קונקלווה]] ובחרה ברודריגו לאפיפיור. שלושת המועמדים לראשות הכס הקדוש היו רודריגו, [[אסקניו ספורצה]] ו[[יוליוס השני|ג'וליאנו דלה רוברה]]. למרות שאין הוכחה ודאית ל[[סימוניה]] (סחר או קנייה של משרות קודש נוצריות), על פי השמועה בורג'ה, שכשל בבחירות הקודמות לאפיפיורות מול אינוקנטיוס, קנה בכספו הרב את תמיכתם של חשמנים שונים, ובכללם את זו של ספורצה, אותו שיחד על פי האגדה בארבעה פרדים עמוסי כסף{{הערה|שם, עמ' 85}}. מיד עם בחירתו ניגש לערוך רפורמות ב[[קוריה]] ולחוקק חוק שאסר על [[מתן שוחד]]. אחר כך התפנה לצבירת עושר, רדיפת שמלות וקידום משפחתו. הוא מינה ל[[חשמן|חשמנים]] את בנו צ'זארה בן ה-18 ואת [[פאולוס השלישי|אלסאנדרו פַארְנֶזֶה]], אחיה של אחת מפילגשיו, הצעיר עוד יותר. לבנו צ'זרה הוא נתן מדינה קטנה בצפון איטליה. לבתו לוקרציה סידר שלושה בעלים בזה אחר זה, כאשר את נישואיה לראשון ביטל בתוקף סמכותו כאפיפיור, והורה לבנו צ'זארה לארגן את רצח השני. לוקרציה עצמה נשאה בתפקיד ממלאת מקומו של אביה כאשר זה היה עסוק בנסיעות.