הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ון הווארד"

הוסרו 11 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
מ (הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג)
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=ג'ון הווארד
|תמונה=[[קובץ:John Howard 2014 version 2 (cropped).jpg|250px]]
התבוסה בבחירות הביאה להתפטרותו של פרייז'ר מהפרלמנט ומהנהגת המפלגה הליברלית. את מקומו תפס [[אנדרו פיקוק]], אשר ניצח את הווארד בבחירות לתפקיד. הווארד נותר בתפקיד סגן ראש המפלגה. לאחר תבוסה נוספת בבחירות של [[1984]], אם גם בפער קטן מהצפוי, החל פיקוק לחשוש מקריאת תיגר אפשרית של הווארד למנהיגותו. לכן ניסה במאי [[1985]] למנוע את בחירתו מחדש לתפקיד הסגן. לאחר שהווארד נבחר מחדש לתפקיד המשני בכל זאת, התפטר פיקוק מהנהגת המפלגה והותיר אותה להווארד.
 
הווארד תיאר את עצמו כמנהיג השמרן ביותר שקם לליברלים וחזה שרוח הזמן תתאים לעמדותיו השמרניות. עמדות אלה התבטאו, בנוסף להיבט הכלכלי, גם בנושאים חברתיים.
 
במהלך השנתיים הראשונות שלו כמנהיג המפלגה נראה היה ששיעור הצמיחה הנמוך וה[[אבטלה]] הגואה יוכלו לסייע להווארד להחזיר את הליברלים לשלטון. אולם בסופו של דבר נבחר מחדש ראש הממשלה מטעם ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] [[בוב הוק]], אשר היה מנהיג כריזמטי מהווארד. גם העובדה שמועמד שמרן נוסף התמודד תרמה להפסדו של הווארד ב-[[1987]] על ידי שפיצלה את הכוחות השמרניים ואפשרה לשמאל להשאר בשלטון.
ב-[[1988]] נשא הווארד נאום שנוי במחלוקת בו טען כי שיעור ההגירה ה[[אסיה|אסייתית]] לאוסטרליה גבוה מדי. כתוצאה מהנאום ומכשלונו בבחירות היה הווארד פגיע. יריבו הישן פיקוק ניצל את שעת הכושר והדיח אותו ב-[[1989]] מהנהגת המפלגה. הווארד הוגלה לזמן קצר לספסלים האחוריים של הפרלמנט, מחוץ לממשלת הצללים. למרות שהצליח לחזור משם לספסלים הקדמיים, נראה היה שמנהיגותו הפכה לנחלת העבר. ב-[[1990]] שוב הפסידו הליברלים בבחירות ולאחר מכן בחרו את [[ג'ון היוסון]] הצעיר כמנהיג. הווארד השווה את עצמו ל-"[[לזרוס]] עם שלושה [[ניתוח מעקפים|מעקפים]]". סיכוייו לחזור לצמרת הפוליטית נראו קלושים.
 
שני מנהיגים כושלים לאחר מכן, לאחר שסגן ראש המפלגה פיטר קוסטלו סירב לקחת עליו את התפקיד ב-[[1995]], קיבל הווארד הזדמנות נוספת. למוד ניסיון, פנה כעת לכיוון מתון יותר: הוא חזר בו מההתנגדות שהביע לביטוח רפואי ממלכתי ונע למרכז המפה הפוליטית במגוון רחב של נושאים. את ראש הממשלה [[פול קיטינג]] תקף על כך שהוא עוסק יותר מדי במדיניות חוץ ובנושאים שוליים כמו מאמצי פיוס עם ה[[אבוריג'ינים]] - נושאים שלא עניינו, אליבא דהווארד, את רוב אזרחי אוסטרליה. הקמפיין נחל הצלחה רבה ובבחירות של [[1996]] ניצח הווארד ברוב גדול והחזיר את הליברלים לשלטון לאחר 13 שנים ב[[אופוזיציה]].
 
===ראשות הממשלה===
הממשלה שהקים הווארד שמה לעצמה למטרה להתמודד עם "החור השחור התקציבי", כפי שכינו את הגרעון שהותירה להם ממשלת ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]]. ההוצאה הציבורית קוצצה על כל ענפיה: תוכניות להכשרה מקצועית בוטלו, תקציביהם של ארגונים אבוריג'ינים קוצצו, כפי שהבטיח הווארד בבחירות. התקופה התאפיינה בהתעוררות כלכלית וצמיחה משמעותית אשר נזקפה על ידי הווארד ל[[מדיניות פיסקלית|מדיניות הפיסקלית]] של ממשלתו, אף שקיטינג טען שאין היא אלא תוצאה מאוחרת של מדיניות הממשלה הקודמת. השגשוג הכלכלי הפך את הווארד למנהיג פופולרי מאוד, בין אם היה אכן פרי מדיניותו ובין אם לאו.
 
ב-[[1996]], בעקבות מותם של 35 אנשים ב[[טבח פורט ארתור]], הנהיג הווארד מדיניות שכפתה על [[מדינות אוסטרליה]] לאסור את החזקתו של נשק אוטומטי, מדיניות שתרמה לפופולריות שלו בציבור הרחב אך עלתה לו בחוסר שביעות רצונם של גורמים שמרנים.
 
ממשלתו הראשונה של הווארד לא זכתה לרוב בסנאט וכתוצאה מכן לא הצליחה להעביר הרבה מהחוקים שהציעה. הדמוקרטים והירוקים בסנאט מנעו את הפרטת חברת הטלפון הממשלתית טלסטרה כמו גם את הפגיעה המתוכננת באיגודים המקצועיים ובזכויות מסוימות של האבוריג'ינים.
 
הבטחת הבחירות של הווארד להלחם בשחיתות הממשלתית והקוד שקבע להתנהגות השרים עלו לו ביוקר: לא פחות משבעה שרים אולצו להתפטר בעקבות הפרות של אותו קוד, בעיקר ניצול לרעה של תקציב הנסיעות המיניסטריאלי וניגוד עניינים בין תפקידם כשרים להחזקותיהם במניות של חברות שונות. שני שרים נוספים שנתפסו מפרים את הקוד לא אולצו להתפטר. בשלב זה כבר העדיף הווארד לותר על העיקרון כדי לא לאבד חברים נוספים מהקבינט.
 
בבחירות של [[1998]] היה הווארד קרוב להפסד. למעשה דרגו 51% מהבוחרים את מועמד ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] [[קים ביזלי]] במקום הראשון, בעיקר מתוך התנגדות ל[[מס ערך מוסף]] חדש שהווארד הציע להנהיג. אך ניצול אפקטיבי של שיטת הבחירות האזורית איפשר לליברלים לשמור על הרוב בבית הנבחרים ולהישאר בשלטון.
 
====כהונה שנייה: 1998-2001====
====כהונה שלישית: 2001-2004====
[[קובץ:John howard.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הווארד]]
לאחר הבחירות המשיכה ממשלת הווארד לפעול להגבלת ההגירה. עדיין ללא רוב בסנאט, יכולתה להעביר את החקיקה שרצתה בנושאים חברתיים-כלכליים הייתה מוגבלת.
 
פעמיים הסתבך הווארד בפרשיות שפגעו במוניטין שלו ושל ממשלתו: ראשית כשהתגלה שטענתו אשר הושמעה במהלך הבחירות, כי המהגרים על סיפון האונייה הנורווגית זרקו את ילדיהם מהסיפון כדי לכפות על הממשלה לקבלם, התבררה כשיקרית. ושנית כאשר מינה את פיטר הולינגוורת לתפקיד הסמלי של המושל הכללי. הולינגוורת הואשם שבתפקידו כארכיבישוף ה[[כנסייה]] האנגליקנית ב[[בריסביין]] סירב לחקור [[כומר|כמרים]] אשר הואשמו ב[[פדופיליה]] ולבסוף אולץ להתפטר. עם זאת המשיך הווארד לשמור על שיעורי תמיכה גבוהים בסקרים, משום שהנושא העיקרי בו התעניין הציבור נותר הביטחון הלאומי.
 
ב-[[2003]] שלח הווארד כוחות צבא יבשתיים וימיים כדי להילחם יחד עם [[ארצות הברית]], [[בריטניה]] ומדינות נוספות ב[[מלחמת עיראק]]. את תמיכתו במלחמה ביסס על הראיות להימצאותו של נשק להשמדה המונית בידיו של [[סדאם חוסיין]], טענה אשר התבררה לאחר מכן כלא נכונה. ההחלטה לצאת למלחמה הייתה שנויה במחלוקת כבדה. אפילו עמיתיו למפלגה הליברלית לא חסכו מהווארד את ביקורתם. ראש הממשלה לשעבר פרייז'ר היה אף הוא בין המבקרים.
 
ב-[[29 באוגוסט]] [[2004]] הכריז הווארד על בחירות שנערכו ב-[[9 באוקטובר]]. המלחמה בעיראק הייתה נושא מרכזי בבחירות ומנהיג ה[[מפלגת הלייבור האוסטרלית|לייבור]] מארק לייתאם הבטיח להחזיר את החיילים הביתה עד [[חג המולד]]. תגובתו של הווארד הייתה לתקוף את לייתאם במישור הכלכלי ולהזהיר שעליית [[מפלגת הלייבור האוסטרלית|מפלגת הלייבור]] לשלטון תביא לעלייה בשער ה[[ריבית]]. משקלו של האיום היה כבד משום שאזרחים רבים לוו כספים להשקעה בנדל"ן וחששו מתשלומי ריבית גבוהים.
 
בנוסף הבטיח הווארד תקציבים חדשים לבריאות, חינוך ועסקים קטנים. כלכלנים רבים ביקרו אותו על כך שהתאצ'ריסט והשמרן הכלכלי הפך עם השנים לפוליטיקאי שמוותר על עקרונות כלכליים כדי לזכות בקולות. על כל פנים הכלכלה האיתנה בשילוב עם הבטחות הבחירות הספיקו כדי להבטיח לקואליציה השמרנית את הניצחון בבחירות ולראשונה מאז [[1975]] אף את השליטה בסנאט.
 
====כהונה רביעית: 2004-2007====
בעוד מערכת הבחירות שקדמה לזו עסקה בעניין החיילים האוסטרלים השוהים ב[[עיראק]], ובתמיכתו המלאה של הווארד בנשיא [[ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]], במערכת הבחירות שחרצה את גורלו של הווארד הנושא המרכזי היה ה[[כלכלה]] והעייפות מ-11 שנות שלטונו של ג'ון הווארד.
 
בתחילת [[2009]] העניק לו [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש]] את [[מדליית החירות הנשיאותית]].
 
==קישורים חיצוניים==
21,120

עריכות