אנרי השני, רוזן שמפאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים)
מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=אנרי משמפאן
|תמונה=
שורה 45:
 
===בארץ ישראל===
אנרי רקם קשרים עם האבירים המקומיים ובראשם [[קונרד ממונפראטו]] שליט [[צור]] בפועל ודה פקטו שליט שרידי [[ממלכת ירושלים]], שככל הנראה תמך בבחירתו כמפקד הצבא הצלבני תמורת תמיכתו של אנרי בשאיפותיו של קונרד בממלכת ירושלים.
 
דרכו של קונרד למלוכה חייבה השגת לגיטימיות חוקית והדרך היחידה הייתה נישואים עם יורש עצר לממלכה אך מאחר שהיורשות היו נשואות נדרשו צעדים דרסטיים. במקביל לכריתת ברית עם אנרי משמפן, חבר קונרד למשפחת איבלין במטרה לקדם את הכתרתו כאשר הכלי להגשמת שאיפותיו הייתה [[איזבל הראשונה, מלכת ירושלים]], בתו של [[אמלריך הראשון, מלך ירושלים]] ואשתו (השנייה) [[מריה קומננה]], שהייתה נשואה ל[[אונפרוא הרביעי מטורון]]. בסתיו של שנת [[1190]] נחטפה איזבל מבית בעלה על ידי שליחים של האם ואיבלין, הובאה לשכם ושם בוטלו נישואיה בטענה כי היא נישאה בגיל צעיר מדי וכי הנישואים נערכו בכפייה תחת איום של המלך באלווין הרביעי. האירוע לא עבר ללא התנגדות מצד הבעל המופתע, אך הוא כרע תחת הלחץ שהופעל עליו והסכים לביטול הנישואים ובתמורה קיבל כנחלה את מבצר [[תיבנין|טורון]] והשטחים הסמוכים לו.
שורה 58:
 
מותו של קונראד העמיד את עתיד ממלכת ירושלים בסכנה - בהותירו אותה ללא מלך וללא מועמד מתאים. הבחירה נפלה על אנרי השני, רוזן שאמפאן שהיה המועמד האידאלי מאחר שהיה מקורב הן למלך הצרפתי פיליפ השני והן לריצ'רד הראשון מלך אנגליה. על מנת לקבל את תמיכת אצילי הארץ להכתרת המועמד הזר הוחלט להשיא אותו לאלתר לאיזבל שהייתה בהריון מתקדם מקונראד ועתידה ללדת את בתם המשותפת [[מריה ממונפראטו]].
בלחץ ברוני הצלבנים, צלבני אירופה והמלך האנגלי בעצמו התחתן אנרי משאמפאן עם איזבל בכנסיית צור ביום [[5 במאי]] [[1192]] - כשבוע ימים לאחר מות קונראד, איזבל נשאה בתואר '''מלכת ירושלים''' אך בעלה אנרי מעולם לא נשא בתואר '''מלך ירושלים''' ומטבעות שהטביע אינם נושאים תואר זה.{{הערה|1=[[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, [[מוסד ביאליק]] ודביר, ירושלים 1971. כרך ב. עמוד 85}}
 
לאחר משא ומתן מתיש עם צלאח א-דין, ולאחר עימות נוסף מול חומות העיר [[יפו]] במהלכו הציל ריצ'רד לב הארי את העיר, נחתם ביום [[2 בספטמבר]] חוזה שלום לתקופה של שלוש שנים ושלושה חודשים בין הצדדים, לפיו מישור החוף מצור עד יפו יישאר בידי הצלבנים ואזור ההר ו[[ירושלים]] ישארו בידי המוסלמים. הנוצרים קיבלו זכות לעלות לירושלים כ[[עלייה לרגל|עולי רגל]] ללא [[נשק]]. חודש ימים לאחר מכן ביום [[3 באוקטובר]] עזב ריצ'רד לב הארי את הארץ על ספינה שיצאה מעכו.
 
אם היו תקוות כלשהן בלב אבירי ממלכת ירושלים ומלכם החדש לחידוש תנופת מסעי הצלב הן נדונו לאכזבה. אנרי משאמפאן שהיה שליט מציאותי ומודע היטב למצב השברירי של ממלכתו החדשה נקט במדיניות של שמירה על הקיים והמתנה לשינוי הנסיבות בטרם תשתנה מדיניות ההישרדות של ממלכת ירושלים. כך שמר מלך ירושלים על תנאי הסכם השלום וה[[סטאטוס קוו]]. הצבא הקטן של הממלכה נמנע במפגיע מלהתגרות במוסלמים ואף פעל לרסן גדודים קטנים של צלבנים אירופאיים שהגיעו לחופי הארץ לקיים את מצוות מסעי הצלב.
 
ביום [[4 במרץ]] [[1193]] נפטר צלאח א-דין ועם מותו התפוררה האימפריה שהקים. האיום החיצוני הגדול ביותר על ממלכת ירושלים נעלם והעולם המוסלמי היושב על גבולות הממלכה החל להקדיש את מירב זמנו לסכסוכים פנימיים בין [[השושלת האיובית|הנסיכים האיוביים]]. אנרי לא יכול היה לנצל תהליך התפוררות זה -הן בגין חוסר במשאבים וגם בגלל סכסוכים בתוך הממלכה הצלבנית הקטנה שלובו על ידי הקומונות האיטלקיות שדרשו נתחים הולכים וגדלים מתוך ערי הנמל והן מול הממלכה הצלבנית הצעירה - השכנה ממלכת קפריסין ומאבקי כוח מול הכנסייה.
 
בצפון המדינה ניסה אנרי לחזק את אחיזת הצלבנים ב[[אנטיוכיה]] ונסיכות [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שהיו בסכנה מתמדת מהתקפה מוסלמית ותחת איום של השתלטות [[ארמניה|ארמנית]], מעמדו של אנרי התחזק במהלך שנת [[1195]] בה פעל להשכנת שלום בצפון המדינה והידוק הקשרים בין הנסיכויות הצלבניות, מעמד זה נתחזק עם כריתת ברית בין ממלכת ירושלים לקפריסין שנתאפשר עם ירידתו של גי דה ליזיניאן מכס מלכות האי ומסירתו לדי אחיו אימרי.
שורה 71:
===מותו של אנרי===
 
במאי [[1195]] נטל על עצמו [[היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] את נדר הצלבן, מתוך תקווה להשלים את מסע אביו [[פרידריך ברברוסה]] שלא זכה להגיע לארץ. ובספטמבר [[1197]] יצאו גדודי הלוחמים הצלבנים לארץ הקודש, בקפריסין הכתיר נציג הקיסר את אימרי דה ליזיניאן כמלך הצלבני הראשון של קפריסין - זאת על פי בקשתו של אימרי שרצה לקבל מהקיסר תואר וכשרות משפטית לשליטתו באי וזאת בתמורה להסכמתו להיות במעמד של [[וסל]] קיסרי.
 
על מנת לקבל את פני הסכנה יצא הצבא המוסלמי של [[דמשק]], ותקף את יפו תוך שהוא חודר לעיר וטובח בתושביה. משנודע בעכו על ההתקפה ניסה אנרי לארגן כוח צבאי לעזור למגיני העיר. בתאונה פתאומית נפל המלך מחלון גבוה במצודת העיר אל החפיר שלמרגלותיה ומת במקום מפצעיו, על פי אחד המקורות{{הערה|1=yerman, Christopher (2006). God's War: A New History of the Crusades. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press עמוד 726 }} צעד אנרי לאחור ונפל דרך הפתח אל מותו.