מייקל מנלי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מיזוג תבנית שושלת לתוך תבנית מנהיג1# |
Mikey641Bot (שיחה | תרומות) מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג |
||
שורה 1:
{{מנהיג
|שם=מייקל נורמן מנלי
|תמונה=[[קובץ:Michael_Manley.jpg|200px|מייקל מנלי]]
שורה 58:
בחירות [[1972]] היו מקוטבות ורוויות אלימות קשה בין המעמד הבנוני והגבוה שתמך ב[[מפלגת הלייבור של ג'מייקה]] (JLP) לבין העניים (רובם שחורים צאצאי עבדים) שהיוו אמנם רוב והיו קהל בוחרים טבעי של PNP, אך [[אחוז הצבעה|אחוז ההצבעה]] שלהם היה נמוך. אף שמנלי הגיע ממשפחה אמידה ומבוססת, הפך ללא קושי למנהיג פועלים מקובל ומוערך על ידי העם. הוא התהלך ללא [[חליפה (לבוש)|חליפה]] ו[[עניבה]] והביע ביטחון ביכולתו להדיח את שלטונו השנוא של [[יו שירר]] ולהנחיל רפורמות מקיפות ברוח ה[[סוציאליזם]]. את מסע הבחירות של מנלי באותה שנה ליוו זמרי ה[[רגאיי]] [[מקס רומאו]] ו[[בוב מארלי]] שיצאו למסע הופעות בכפרים מרוחקים על מנת לגייס מצביעים ל-PNP. שירו של רומאו "Let the Power Fall on I" אף הפך להמנון המפלגה לצד ססמאותיה "Better must come", "Giving power to the people". הדבר חיבר למפלגה את ה[[רסטאפארי|רסטאפאריאנים]] שנטו להתרחק עד אז מהפוליטיקה הממסדית. באמונת הרסטאפארי זוהה מנלי עם [[יהושע בן נון]]{{הערה|[http://rastaleaks.com/2011/05/02/michael-joshua-manley-campaign/ Michael “Joshua” Manley Campaign]}}. מפלגתו של מנלי זכתה בבחירות עם 69.8% מהקולות{{הערה|שם=בחירות|[http://www.eoj.com.jm/content-73-191.htm היסטוריה של הבחירות הכלליות בג'מייקה], ועדת הבחירות המרכזית של ג'מייקה}} והוא הפך לראש ממשלתה הרביעי של מולדתו.
בניגוד לאביו, שהיה אדם מסוגר ופורמלי, פתח מנלי את שערי הפרלמנט והממשלה לעם והרבה ליצור קשר בין-אישי ישיר עם בוחריו, שלא חסכו ממנו ביקורת. עקב שיקולים פרגמטיים לא יכל מנלי לקיים את כל הבטחותיו במהלך הקמפיין במהירות, דבר שהוביל למורת רוח ואכזבה מסוימת בציבור בוחריו. בין הרפורמות שהעביר היו חוק [[שכר מינימום]] לכל העובדים כולל עובדי משק בית, השוואת תנאי הנשים לגברים והקמת [[מעון יום|מעונות יום]], חוק הבטחת ייצוג עובדים באמצעות איגודים מקצועיים, חינוך חינם מ[[בית ספר יסודי]] ועד [[אוניברסיטה]], תוכנית ארצית למיגור ה[[אנלפבתיות]], שיפור מערכי הרווחה וה[[קצבה|קצבאות]] ו[[סובסידיה|סיבסוד]] מורי מזון בסיסיים, רפורמה באחזקת הקרקעות שאיפשרה לאלפי איכרים ל[[חכירה|חכור]] קרקע ולקבל [[אשראי]] ממשלתי לפיתוחה וכך להפוך לבעלים של אדמתם, קידום השקעות ב[[בריאות]] כולל תוכנית בריאות חינם ארצית בקהילה וייסוד קרן דיור לאומית{{הערה|[http://www.nht.gov.jm/ קרן הדיור הלאומית]}} שמטרתה להבטיח בעלות על דיור כמעט לכל אזרחי המדינה על ידי בניית בתים ב[[דיור ציבורי]] והצעת [[משכנתא]]ות בריבית נמוכה למשתכנים.
מנלי ביקש לגבש [[מדיניות חוץ]] עצמאית, שאינה מוכתבת מ[[ארצות הברית]]. בעיקר ביקש למצב את ג'מייקה כגורם מרכזי בתחום שיתופי הפעולה האזוריים ב{{ה|איים הקריבים}}. בהתאם למדיניות זו נפגש מנלי עם [[פידל קסטרו]] שליט [[קובה]] ובין השניים התפתחו יחסים אישיים חמים שצמחו לשיתופי פעולה, למורת רוחה של ארצות הברית. השניים נפגשו לראשונה בוועידת [[המדינות הבלתי-מזדהות]] ב[[אלג'יר]] בספטמבר [[1973]].
==== 1976-1980 ====
בחירות [[1976]] התאפיינו אף הן בקיטוב ואלימות על בסיס מעמדי, שהכריחו את הממשלה להשליט [[מצב חירום]] במדינה על מנת להשתלט על המהומות. ה-PNP זכתה בניצחון עם 78.3% מקולות הבוחרים{{הערה|שם=בחירות}}. הורדת [[גיל הצבעה|גיל ההצבעה]] מ-21 ל-18 סייעה ל-PNP להגדיל את ממדי הניצחון.
תקופת כהונתו השנייה של מנלי הייתה מוצלחת פחות. עצירת מימון וייקור האשראי מקרנות בינלאומיות, עקב [[חוב חיצוני|החוב החיצוני]] וה[[גרעון תקציבי|גרעון]] הגדלים, גרמו למשבר כלכלי. מצב הביטחון הפנימי במדינה התדרדר ואת הרחובות כבשו כנופיות שהתעמתו עם המשטרה וזו עם זו. בוועידת המדינות הבלתי מזדהות שנערכה ב[[הוואנה]], בירת קובה, ב-[[1979]] נאם מנלי בזכות יצירת קשר בין המדינות הבלתי מזדהות לבין [[ברית המועצות]] למיתון השפעתה האימפריאליסטית של ארצות הברית במרחב הקריבי{{הערה|[http://jamaica-gleaner.com/gleaner/20080302/focus/focus3.html Castro: One man against the world], ג'מייקה גלנסר, 2 במרץ 2008}}. אחת הסיבות להפניית העורף למערב הייתה התקוממותו של מנלי נגד גישתה של [[קרן המטבע הבינלאומית]] שסירבה להלוות כספים לפיתוח הקריביים{{הערה|[http://youthandeldersja.wordpress.com/2013/10/15/life-and-debt-jamaica-the-imf-and-michael-manley/ Life and Debt: Jamaica, the IMF and Michael Manley]}}. לפי ספרו (השנוי במחלוקת) של גארי וב, ''The Dark Alliance'' השקיע ה-[[CIA]] (סוכנות הביון האמריקאית) באותה עת בהורדת "הסכנה האדומה" שהיווה מנלי מהשלטון, בין היתר על ידי ערעור הביטחון הפנימי{{הערה|[http://www.globalsecurity.org/intell/ops/jamaica.htm הפרק על ג'מייקה באתר Global Security]}}.
פנייתו של מנלי לכיוון הגוש הסובייטי ערב בחירות [[1980]] הובילה לתמיכה מאסיבית של הממשלים הימניים של [[מרגרט תאצ'ר]] ו[[רונאלד רייגן]], שאך נבחרו, במפלגת JLP היריבה. מסע הבחירות היה העקוב מדם ביותר בתולדות המדינה ובסופו, לאחר איחוד כוחות של ה[[כנסייה]], [[מגזר פרטי|המגזר הפרטי]], ה[[עיתונות]], כוחות הביטחון וחלק מהאיגודים המקצועיים, הודחה ממשלת מנלי עם 15% מהקולות בלבד ו-85% למפלגה היריבה{{הערה|שם=בחירות}}.
שורה 72:
לאחר התבוסה מנלי המשיך לכהן כראש מפלגתו וכיהן כראש ה[[אופוזיציה]], בתפקידו זה היה דובר נמרץ נגד המדיניות השמרנית של מחליפו, [[אדוארד סגה]]. כן תקף את ממשלתו בגין שיתוף הפעולה שלה עם ממשל ארצות הברית בעת [[מבצע זעם דחוף|הפלישה האמריקאית לגרנדה]] ב-[[1983]] כזרוע של האימפריאליזם האמריקאי ונגד הסולידריות של עמי הקריבים. במהלך שנות ה-80 הופיע מנלי ונאם ברחבי העולם ולימד ב[[אוניברסיטת קולומביה]].
במקביל, נכשל סגה בשיקום הכלכלה ובהנבת הרווחים שהבטיח למשקיעים אמריקאים. כן נכשלה ממשלתו בטיפול בנזקי [[הוריקן גילברט]] שהכה באי בספטמבר [[1988]] וזרע הרס רב. יחד עם זאת, מיתנו מנלי ומפלגתו מאד את מסריהם הסוציאליסטים, במקביל ל[[התפרקות ברית המועצות]] ועליית תפיסת "[[הדרך השלישית (פוליטיקה)|הדרך השלישית]]" שהוביל [[אנתוני גידנס]] ב[[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור בבריטניה]] וב[[אוסטרליה]].
=== הכהונה השנייה ===
בבחירות [[1989]] זכתה מפלגתו של מנלי ב-75% מהקולות{{הערה|שם=בחירות}}. מנלי פנה לכיוון [[נאו ליברליזם|נאו ליברלי]], שעיקרו פיתוח ומודרניזציה של כלכלת ארצו. עם זאת, ניסה בד-בבד עם הליברליזציה, לשמר את מאפייני [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]] שטיפח בכהותנו הראשונה, בעיקר בתחומי התעסוקה והדיור הציבורי.
ב-[[1992]], עקב בעיות בריאות, התפטר מנלי משני תפקידיו, כראש המפלגה וכראש הממשלה ומסר אותם לסגנו [[פ. ג'. פטרסון]].
שורה 102:
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{ראשי ממשלת ג'מייקה}}
{{מיון רגיל: מנלי, מייקל}}
[[קטגוריה:ראשי ממשלת ג'מייקה]]
| |||