פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסרת קישורים עודפים, הגהה קלה
תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות ה[[האימפריה הרומאית|רומית]], והן על תרבויות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה הסאסאנית נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון וכן על תרבותה של האימפריה המוסלמית.
 
הסאסאנים אף הגיעו בשנת [[614]] ל[[ירושלים]] [[מרד הרקליוס|ובעזרת היהודים]] כבשוה מידי ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] [[הרקליוס]]. ב-[[628]] השיבו את העיר לידי [[הרקליוס]] קיסר ביזנטיון.
 
מכיוון שהסאסאנים שלטו בבבל בתקופת ההתגבשות והחתימה של [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]], הייתה לתרבותם גם השפעה על עיצוב ה[[הלכה]] היהודית בתקופה זו, ועל התלמוד עצמו בכלל.
במהלך השנים הבאות, לאחר מרידות מקומיות באימפריה, שב ארדשיר והרחיב את האימפריה החדשה שלו למזרח ולצפון מערב, וכבש את [[סיסטאן]], [[גורגן]], [[חוראסאן]], [[מרב העתיקה]], [[בלך]] ו[[חווארזם]]. הוא גם הוסיף את [[בחריין]] ו[[מוסול]] לשטח האימפריה. במערב, פלישות להארטרה, [[ארמניה]] ו[[אדיאבן]] הצליחו פחות. בשנת 230 הוא פלש לתוך שטחה של האימפריה הרומאית, ומתקפת-נגד רומית שנתיים לאחר מכן הסתיימה ללא מנצח מובהק.
 
בנו של ארדשיר, [[שבור הראשון]] ([[241]]-[[272]]), המשיך להרחיב את האימפריה, וכבש את [[באקטריה]] ואת החלק המערבי של [[אימפריית קושאן]], וכן פלש מספר פעמים לשטח הרומאי. ניסיונו של הקיסר הרומאי [[גורדיאנוס השלישי]] (238-244) לכבוש בחזרה את השטח שבמורד [[חידקל|נהר החידקל]] נכשל, דבר שאיפשר לשבור להגיע להסכם שלום עם הקיסר החדש [[פיליפוס הערבי]] (244-249), על פיו קיבל תשלום מיידי של 500,000 [[דינר]] ותשלומים שנתיים נוספים. אך שבור המשיך את הלחימה נגד הרומאים וכבש את [[סוריה]] ואת [[אנטיוכיה]] ([[253]] או [[256]]). מתקפות-נגד רומאיות תחת הקיסר [[ולריאנוס]] ([[253]]-[[260]]) הסתיימו בכישלון מוחלט כאשר הצבא הרומי נוצח ב[[אדסה (יוון)|אדסה]] וולריאנוס נלכד בידי שבור, ונותר בידיו כאסיר עד סוף חייו. שבור חגג את ניצחונו ואת תפיסת הקיסר הרומי בחריטת [[תבליט]]י סלע ב[[נקש-י רוסתם]] ובבישבור, וכן כתובת מונומנטלית בקרבת [[פרספוליס (עיר)|פרספוליס]]. לאחר ניצחונו הוא פלש ל[[אנטוליה]] ([[260]]), אך נסוג משם לאחר שהרומאים ניצחוהו וכל ה[[הרמון]] שלו נשבה.
 
לשבור הראשון היו תוכניות פיתוח שאפתניות. הוא ייסד [[עיר|ערים]] רבות, וחלקן יושבו בידי [[מהגר]]ים מהטריטוריות הרומאיות. אלה כללו [[נצרות|נוצרים]] שהיו חופשיים לנהוג על פי דתם תחת השלטון הסאסאני. שתי ערים, [[בישבור]] ו[[נישבור]], קרויות על שמו. שבור הראשון אהד בייחוד את ה[[מניכאיזם]]. הוא הגן על מאני (שהקדיש לו את אחד מספריו) ושלח [[מיסיון|מיסיונרים]] מאנכיאניים רבים אל מחוץ לאימפריה. שבור הראשון גם היה חברו של ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)|שמואל]]. חברות זו סייעה לקהילה היהודית באימפריה והגנה עליהם מפני חוקים מדכאים שהונהגו כנגדם.
[[בהראם השני]] (276-293) המשיך את מדיניותו הדתית של אביו. בתקופת שלטונו, הרומאים, בהנהגת הקיסר [[קארוס]] ([[282]]-[[283]]), בזזו את הבירה הסאסאנית קטסיפון. כמו כן, רוב ארמניה, לאחר חמישים שנה של שלטון פרסי, ניתנה ל[[דיוקלטיאנוס]] ([[284]]-[[305]]).
 
לאחר [[בהראם השלישי]] (ששלט לזמן קצר ב-293), פתח נארסה ([[293]]-[[302]]) במלחמה נוספת נגד הרומאים. לאחר הצלחות ראשונות נגד הקיסר [[גלריוס]] ([[293]]-[[311]]), נוצח נארסה בידי [[מארב]] בעת ששהה עם ההרמון שלו בארמניה ב-[[297]]. בהסכם השלום לאחר המלחמה, העבירו הסאסאנים חמישה מחוזות ממזרח ל[[פרת]] והסכימו שלא להתערב בענייני [[ארמניה]] ו[[גאורגיה]]. בעקובת הפסדו, פרש נארסה משלטונו ב-[[301]], ומת שנה לאחר מכן. בנו של נארסה [[הורמיזד השני]] ([[302]]-[[309]]) עלה לשלטון במקומו, ולמרותואף על פי שדיכא מרידות בסיסטאן ובכושאן, הוא נחשב שליט חלש, שלא היה מסוגל להשתלט על האצילים. הוא נהרג בידי [[בדואים]] בעת [[ציד]] ב-[[309]].
 
===תור הזהב הראשון (309-379)===
 
===תקופת הביניים (379-498)===
ממותו של שבור השני ועד להכתרתו של [[קבאד הראשון]] (488-531), הייתה יציבות בפרס, אף שהיו מספר מלחמות כנגד [[האימפריה הביזאנטית]]. המדיניות הדתית בתקופה זו השתנתה על פי נטייתו של המלך. למרותאף על פי שורה של מנהיגים חלשים, המערכת המנהלית שנוסדה בתקופתו של שבור השני נותרה חזקה, והאימפריה המשיכה לתפקד כראוי.
 
[[שבור השני]] הותיר אחריו את האימפריה לאח למחצה שלו, [[ארדשיר השני]] ([[379]]-[[383]]) ולבנו [[שבור השלישי]] ([[383]]-[[388]]); שניהם היו פחות מוכשרים ממנו. גם [[בהראם הרביעי]] ([[388]]-[[399]]) לא עשה דברים משמעותיים עבור האימפריה. בתקופה זו ארמניה חולקה בהסכם בין האימפריה הרומית והסאסאנית.
 
בנו של [[בהראם הרביעי]], [[יזדגרד הראשון]] (399-421) היה רב עוצמה מבחינה פיזית ודיפלומטית, ונקט במדיניות של סובלנות דתית. הוא הפסיק את הרדיפות כנגד הנוצרים ואף העניש כמרים ואצילים שרדפו אותם. תקופת שלטונו הייתה שקטה יחסית. הוא כרת ברית שלום עם הרומאים ואפילו היה פטרון של [[תאודוסיוס השני]] ([[403]]-[[450]]) בשנות צעירותו. הוא גם נשא נסיכה יהודיה, שילדה לו בן.
בתחילת מלכותו, יזדגרד השני אסף צבא מעמים שונים, כולל בעלי בריתו ההודים, ותקף את האימפריה הרומאית המזרחית ב-[[441]], אך השלום שוב שרר לאחר מספר קרבות. לאחר מכן לחם בקידאריטים, ולאחר מספר קרבות הדף אותם אל מעבר לנהר האוקסוס בשנת [[450]].
 
תוך כדי הקרבות, יזדגרד חשד בחיילים הנוצרים שלו ואסר עליהם להשתתף בצבא או בכל גוף שלטוני. על מנת להשיב את הזורואסטריאניזם לארמניה, הוא דיכא מרד של הנוצרים הארמנים בקרב ורטאנאנץ ב-451; אולם הארמנים נותרו נוצרים ברובם. יזגרד מת ב-[[457]], ובנו, [[הורמיזד השלישי]] ([[457]]-[[459]]), עלה לשלטון אחריו. הוא מלך רק לשנתיים שבסופם נרצח בידי אחיו פירוז.
 
ההונים שבהם לחם בהראם החמישי ויזדגרד השני שבו לקראת סוף המאה החמישית וניצחו את [[פירוז הראשון]] ([[457]]-[[484]]) ב-[[483]]. לאחר מכן הם פלשו למזרח פרס ובזזו את הערים שם, למשל שנתיים, ובמשך שנים לאחר מכן קיבלו דמי חסות מהפרסים.
 
===תור הזהב השני (498-622)===
תור הזהב השני החל עם ההמלכה השנייה של קבאד הראשון. בתמיכת ההונים, קבאד הראשון החל במלחמה כנגד הרומאים. ב-[[502]], הוא כבש את [[תאודוסיופוליס]] שב[[טורקיה]] של היום, אך לא הצליח להחזיק בה לאורך זמן. ב-[[503]] הוא כבש את אמידה שעל החדקל. ב-[[504]], פלישה לארמניה של ההונים המערביים מהקווקז הביאה להפסקת אש, להשבה של אמידה לשלטון רומאי ולהסכם שלום ב-[[506]]. ב-[[521]] קבאד איבד את השליטה על [[אגריסי|לאזיכּה]], ששליטיה החליטו לתמוך ברומאים; ניסיון של ה[[איבריה הקווקזית|איברים]] ב-[[524]] לעשות את אותו הדבר הביא למלחמה נוספת בין רומא ופרס. ב-[[527]] התקפה רומאית כנגד [[נציבין]] נהדפה והמאמצים הרומאיים לחזק את עמדותיהם בחזית נכשלו. ב-[[530]], קבאד שלח צבא תחת פירוז המיראני להתקיף את עיר הגבול הרומאית החשובה דארה. הצבא נוצח בידי הגנרל הרומאי בליסאריוס, בקרב דארה. צבא פרסי שני תחת מיחר-מיחרו נוצח בסאטאלה בידי כוחות רומאיים, אך ב-[[531]] צבא פרסי ניצח את בליסאריוס בקרב קליניציום, וב-[[532]] הוסכם על שלום "נצחי". למרותאף על פי שלא יכול להשתחרר מעול ההונים, קבאד הצליח להשיב את הסדר לפנים הממלכה ומלחמותיו כנגד הרומאים נחשבו למוצלחות. הוא גם ייסד כמה ערים שנקראו על שמו, ודאג למיסוי ולמנהל פנימי תקינים.
 
לאחר קבאד הראשון, מלך בנו ח'וסרו הראשון, הידוע גם כאנושירבאן ("בעל נשמת האלמוות" - [[531]]-[[579]]). הוא המפורסם ביותר מבין השליטים הסאסאניים. ח'וסרו הראשון מפורסם בשל רפורמות הממשל שלו. הוא ייסד מערכת מיסוי המבוססת על סקר קרקעות שבו החל אביו, וניסה בכל דרך להגדיל את הכנסותיה ורווחתה של האימפריה. ח'וסרו הראשון גם יצר צבא חדש של אבירים שקיבלו תשלום וציוד מהממשל המרכזי, במקום השיטה הפאדולית שהייתה נהוגה עד אז, וכך קשר יחד את הצבא והבירוקרטיה לממשל המרכזי במקום לשליטים המקומיים.
 
למרותאף על פי שהקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] ([[527]]-[[565]]) שילם לו שוחד של 440,000 [[מטבע זהב|מטבעות זהב]] כדי שלא יתקיף אותו, בשנת [[540]] ח'וסרו הראשון הפר את ה"שלום הנצחי" של 532 ופלש לסוריה, שם הוא בזז את אנטיוכיה ולקח סכומי כסף גדולים ממספר ערים אחרות. בשנת 541 העיר לאזיכה עברה לצד הפרסי, ובשנת 542 מתקפה ביזאנטית גדולה בארמניה נכשלה. ב-545 הוסכם על הפסקת אש לחמש שנים, אבל ב-547 העיר לאזיכה שוב החליפה ידיים בעזרת הביזאנטים. לאחר מכן היו קרבות מקומיים באזור, והוסכם שוב על שלום ב-[[562]].
 
==ראו גם==