הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האנציקלופדיסט (שיחה | תרומות) |
האנציקלופדיסט (שיחה | תרומות) |
||
שורה 22:
הדו"ח הציג את שתי הגישות המשפטיות האפשריות למעמד שטחי יהודה ושומרון על פי [[המשפט הבינלאומי הפומבי|המשפט הבינלאומי]]. הגישה הראשונה שיוצגה על ידי ארגוני הימין אינה רואה בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון כיבוש, היות שהשטח מעולם לא היה חלק ממדינה ערבית כלשהי, ועל כן אין חלות על השטח האמנות החלות על שטח צבאי כבוש. הגישה השנייה, שהוצגה על ידי נציגי ארגוני שמאל המזוהה עם הפלסטינים וחלקים מהקהילה הבינלאומית, רואה בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון [[כיבוש צבאי]], ועל כן את כלל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כפעולה בלתי חוקית המנוגדת למשפט הבינלאומי, מכוח [[אמנות האג]] ו[[אמנת ז'נבה הרביעית]].
הוועדה הכריעה כגישה המשפטית לפיה אין מעמד יהודה ושומרון כמעמד שטח צבאי כבוש. הוועדה סברה כי שטח יהודה ושומרון הוכר כשטח המיועד למדינה יהודית במסגרת [[הצהרת בלפור]] ב-1917, [[ועידת סן רמו]] ב-1920, [[כתב המנדט]] אותו אשר [[חבר הלאומים]] ב-1922 וסעיף 80 לפרק 12 של [[מגילת האומות המאוחדות|מגילת האו"ם]], שנכנס לנעליו של חבר הלאומים ב-1945 וקבל מחויבויותיו, הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל כמובן אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל (הצהרת בלפור וכתב המנדט) להתיישב בשטחי ארץ ישראל"{{הערה|דו"ח הוועדה עמ' 11}} וכי [[תוכנית החלוקה]] מ־[[1947]], שבה הובטח שטח זה למדינה ערבית, לא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון]] ב־[[1950]] לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא (ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־[[1988]] כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון), ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית{{הערה|דו"ח הוועדה, עמ' 6–12}}.
על פי הוועדה עומדת ל[[ישראל]]ים זכות להתיישב בכל [[יהודה ושומרון]], ולכל הפחות בשטחים הנתונים לשליטתה של ישראל מכוח הסכמים עם [[הרשות הפלסטינית]] ועל כן ההקמה של היישובים בפני עצמה אינה לוקה באי חוקיות.
| |||