יוליוס שטרייכר – הבדלי גרסאות

שטרייכר היה בין הנידונים למוות ב[[משפטי נירנברג]], בהם הורשע ונידון למוות. לפי המגזין [[ניוזוויק]], בעת הוצאתו להורג, ב[[הושענא רבא]] תש"ז ([[16 באוקטובר]] [[1946]]), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946". לפי דניס ברק ודייוויד גרס{{הערה|1=בספרם A History of West Germany, חלק שני.}}, אמר שטרייכר- "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946!. הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם"{{הערה|1="Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen.". }} כנראה התכוון לכך שכמו ב[[פורים]] נתלו בנירנברג עשרת "בני המן" (האחד עשר - גרינג, התחמק מהגרדום כאשר התאבד בטרם הגיע התליין לתאו), ואולי ביקש רק ללעוג למה שנראה היה בעיניו כשעת ניצחונם של היהודים, שאותה קישר אינטואיטיבית עם שמחת חג הפורים. כך או כך, עובדה זאת היא אחד היסודות עליהן נשענת תאוריה פופולרית המבקשת לקשור את משפטי נירנברג עם סיפור [[תלייה|התלייה]] של עשרת בני [[המן האגגי]] המופיע ב[[מגילת אסתר]]. יש המוצאים רמז לכך באותיות הזעירא המופיעות בשמות עשרת בני המן: ת,ש וז'.תש"ז היא השנה 1946 עפ"יעל פי הלוח העברי כשכאמור עשרת הניתלים ממשפטי נירנברג ניתלו ב-1946. האותיות הקטנות במגילת אסתר מופיעות בדיוק בתוך שמותיהם של עשרת בני המן במגילה. דבר נוסף למרות שבדרך כלל נידונים למוות בבית הדין הצבאי הבינלאומי נידונים למוות ע"יעל ידי כיתת ירי או כסאכיסא חשמל במקרה הזה באופן מפתיע הם נידונו למוות בתליה כשהחיבור למגילה היא בקשתה של אסתר "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ". וכן שניתלו רק עשרה ולא אחד עשר (האחד עשר, גרינג, התאבד קודם).שטרייכר היה היחיד מהנידונים למוות שעונשו בא אך ורק על חלקו ברדיפת היהודים. להגנתו טען שמעולם לא קרא להשמדת יהודים, אלא רק לגירושם.