יוליוס שטרייכר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תפיסתו, משפטו והוצאתו להורג: , סקריפט החלפות (על ידי, כיסא, על פי) |
מ ניסוח, הרחבה, קישורים פנימיים |
||
שורה 1:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146-1997-011-24, Julius Streicher.jpg|שמאל|ממוזער|220px|יוליוס שטרייכר]]
'''יוליוס שטרייכר''' ([[גרמנית]]: '''Julius Streicher''';{{כ}} [[12 בפברואר]] [[1885]] - [[16 באוקטובר]] [[1946]]) היה מראשי העיתונות ה[[אנטישמיות|אנטישמית]] ומראשי המשטר ה[[נאציזם|נאצי]] ב[[גרמניה הנאצית|גרמניה]].
==ביוגרפיה==
שורה 24:
ב-23 במאי 1945 נתפס שטרייכר בעיירה בשם ויידרינג בצפון-מערב [[אוסטריה]]. קבוצת קצינים אמריקאים בראשות הנרי פליט (שהיה יהודי) גילתה את שטרייכר, שטען כי הוא צייר בשם יוסף סיילר. לאחר חקירה קצרה, הודה בזהותו האמיתית.
שטרייכר היה בין הנידונים למוות ב[[משפטי נירנברג]], בהם הורשע ונידון למוות. לפי המגזין "[[ניוזוויק]]", בעת הוצאתו להורג, ב[[הושענא רבא]] תש"ז ([[16 באוקטובר]] [[1946]]), קרא שטרייכר "חג פורים שמח 1946". לפי דניס ברק ודייוויד גרס{{הערה|1=בספרם A History of West Germany, חלק שני.}}, אמר שטרייכר - "[[הייל היטלר]]! עכשיו אני הולך אל האלוהים. משתה פורים 1946!. הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם"{{הערה|1="Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen.". }}. כנראה התכוון לכך שכמו ב[[פורים]] נתלו בנירנברג [[עשרת בני המן|עשרת "בני המן"]] (האחד עשר - גרינג, התחמק מהגרדום כאשר התאבד בטרם הגיע התליין לתאו), ואולי ביקש רק ללעוג למה שנראה היה בעיניו כשעת ניצחונם של היהודים, שאותה קישר אינטואיטיבית עם שמחת חג הפורים. כך או כך, עובדה זאת היא אחד היסודות עליהן נשענת תאוריה פופולרית המבקשת לקשור את משפטי נירנברג עם סיפור ה[[תלייה
== ראו גם ==
|