מארי אנטואנט – הבדלי גרסאות

* גם אנשי החצר לא אהדו במיוחד את המלך והמלכה. חצר המלוכה הנהנתנית וההוללת לא אהבה את הלך הרוח החדש שנשב מבני הזוג. בעוד המלך התנזר מבילויים ואירועים חברתיים, המלכה העדיפה את חוג חבריה המצומצם, אותו אירחה בארמון [[הטריאנון הקטן]] ואליו היה ניתן להגיע רק עם הזמנתה המפורשת, שלא הגיעה לעולם לאנשי החצר הוותיקים, שטענו לא פעם כי המלכה ממדרת אותם ממסיבותיה הסגורות .{{הערה|שם=Cadbury, 2002|1=Cadbury, 2002}} כמו כן, השינויים והחידושים שהובילה מארי אנטואנט בחצר המלוכה לא היו מקובלים על אנשי החצר. הפצת השקרים והסיפורים החלו מפנים ארמון המלוכה החוצה על מנת להחליש את כוחה של משפחת המלוכה ולהגביר את השפעתם על השלטון הקיים.

* יורשיו של לואי ה-16 התאכזבו מרה כאשר המלך והמלכה מימשו את נישואיהם בסופו של דבר והביאו לעולם 4 צאצאים אשר הרחיקו אותם משמעותית מכס השלטון. לואי ה-18 צוטט עם הולדת בתם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט כי סוף סוף הצליחה מארי אנטואנט לעשות משהו כהלכה, שכן מארי תרז' לא הייתה מועמדת לרשת את הכתר, ועד להולדת בנם הראשון, ג'וזף לואי, לואי ה-18 נותר הבא בתור למלוכה. כמו כן, רבים מהפרסומים כנגד המלכה והקריקטורות אשר הציגו את המלכה כשתלטנית ואת המלך כרופס, הגיעו למעשה מבית דפוס אשר קיבל תשלום מבית המלוכה עצמו, ממשפחתו של לואי ה-16. [[הדוכס אורליאן]], דודו של לואי ה-16, סייע למהפכנים רבות להפלת המלוכה, לא רק בסיוע כלכלי, אלא אף בהצבעתו המפורשת בעד ההחלטה להוציא את לואי ה-16 להורג.

===שמועות והכפשות ===

מארי אנטואנט לא הייתה דמות פופולרית בקרב אנשי החצר בארמון ורסאי, שלא הצליחו לתמרן אותה לרצונותיהם כבר בהיותה נערה צעירה בארמון. מוצאה האוסטרי היה בעוכריה. מאדאם אדלייד הדביקה לה את הכינוי הלא מחמיא ״האישה האוסטרית״, אשר נדבק בה לאורך כל חייה. "הבעיה המלכותית", היה הכינוי של אנשי החצר לרכילות היומיומית על המצב הבין-אישי של המלך והמלכה, אשר בגינו לא זכו ליורש עצר. הבילויים המלכותיים של מארי אנטואנט בנשפים, מסיבות ומשחקי קלפים לא היוו חידוש לחצר המלכות ההוללת והמושחתת, אולם העובדה כי מארי אנטואנט העדיפה את חוג חבריה המצומצמם לבילויים אלה, הביאה לשנאת האצולה כלפיה ויצרה את דמותה ה[[פאם פאטאל|פאם פאטאלית]] ההוללת, הבזבזנית והבלתי מוסרית. המלך והמלכה היו מודעים לסיפורים ולרכילויות שבחצר המלוכה. מארי אנטואנט צוטטה באומרה כי ה[[רכילות]] היא זו שתביא בסופו של דבר למותה.{{הערה|1= [[q:מארי אנטואנט|מארי אנטואנט]] ב[[ויקיציטוט|וויקיציטוט]]}} אולם הם העדיפו לא לתקוף את המכפישים, וסברו כי הדברים יירגעו עם הזמן. רק עם התפוצצות פרשת המחרוזת הבינו המלך והמלכה עד כמה חמור הנזק לבית המלוכה ולמלכה בפרט, אולם הנזק היה כבר בלתי הפיך.