שבט בני נדיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
==השבט בתקופת מוחמד==
החל משנת [[622]], שנת ההגירה של מוחמד מ[[מכה]] לאל-מדינה (ית'רב) ועד [[624]] ניסה [[מוחמד]] לשווק את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר [[קרב באדר]], גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם ל[[אדרעי]] ([[עבר הירדן]], לא רחוק מה[[כנרת]]). אולם שבט בני נדיר לא התערב בנעשה בראותם את הגירוש במסגרת מאבקים בין שבטיים. הגירוש הוביל לפסיקה כי הפרה עתידית של [[חוקת אל-מדינה]] תגרור את ביטול זכויות הצד המפר ותלווה בעונש הולם.
אחד מבני שבט בני נדיר היה ה[[משורר]] [[כעב אבן אלאשרף]], בן לאב ערבי ואם יהודיה, אשר נמנה עם מנהיגיו. אל-אשרף עיין את מחמד וחיבר שירים שביטאו עוינות זו, ושירים נוספים שנתפסו בידי מוסלמים כפוגעניים, ועל כן ראו בהם הפרה של חוקת מדינה. משום כך נרצח אל-אשרף בידי ערבים בידיעתו וברכתו של מחמד. לאחר רציחתו של אל-אשרף הסלימו היחסים בין בני השבט למחמד. המקורות המוסלמיים מייחסים לבני נדיר קנוניה לרצוח את מחמד, שנתגלתה לו כשהמתין לקבל תרומה כספית וגררה צו גירוש לבני השבט. השבט החליט להתנגד לצו הגירוש מתוך אמונה כי שבטים אחרים יתמכו בהם. אולם לאחר [[מצור]] בן 14 ימים, במהלכו שרף מחמד את מטעי התמרים שלהם, בניגוד לנהגי המלחמה בחצי האי ערב, ומשבוששה העזרה מלהגיע, נכנע השבט. לאחר תבוסת השבט בשנת [[625]] הורשו בניו לצאת לגלות ואיתם משא של [[גמל]] יחיד עבור כל שלושה אנשים בעוד ששאר נכסיהם ומטלטליהם הוחרמו. בני השבט נדדו צפונה ואיתם 600 גמלים. לקראת גירוש השבט כתב מחמד [[סורת אל-חשר|סורת אל-חַשְר]], היא סורת ההגליה.
| |||