הבדלים בין גרסאות בדף "זאב שטרנהל"

הוסרו 318 בתים ,  לפני 4 שנים
 
===בניין אומה או תיקון חברה===
הדגש כאן על המילה "או" כי האבות המיסדים של המפעל הציוני בארץ-ישראל הבינו מהר מאד שמימוש שתי המשימות בעת ובעונה אחת אינו אפשרי וכי הציונות מחייבת לבחור ולקבוע סדר עדיפויות. זהו הספר היחיד שכתב שטרנהל בעברית והוא יצא לאור בהוצאת [[עם עובד]] ב-1995, תורגם לאנגלית (פרינסטון 1998), צרפתית ואיטלקית [http://books.google.co.il/books?id=itu-vLpwDS0C&dq=%22Zeev+Sternhell%22&printsec=frontcover&source=bl&ots=KI3ayryLF8&sig=psJbynKIlv37Oy26iaE-69MLZdU&hl=iw&ei=GKmVSuOTDIuPsAabrr0E&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1#v=onepage&q=&f=false (קישור לגוגל ספרים, גרסה חלקית באנגלית)]. מקורו של ספר זה ברצונו של שטרנהל לברר לעצמו את הסיבה לכך שעם עלייתו לארץ בשנת [[1951]], בטרם מלאו לו 16. הוא לא מצא כאן את אותה החברה עליה שמע וקרא כל כך הרבה ואשר הציתה את דמיונו: חברה סוציאליסטית, חברה שוויונית, מופת לעולם כולו. שוויון מצא רק ב[[קיבוץ]]. בעיה זו הטרידה אותו שנים ארוכות וב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] לקח פסק זמן מעבודתו על המחשבה המדינית האירופית, וניסה להבין, בספריות ובארכיונים, מה קרה לה לאותה חברה סוציאליסטית ולאן נעלמה.
 
כאשר חקר את התפתחותה של תנועת העבודה מאז ימי [[העלייה השנייה]], הוא ביקש להבין תחילה איך פתרה ה[[ציונות]] הסוציאליסטית את המתח ההכרחי, שקיים בכל מקום בעולם, בין הערכים הפרטיקולרים של ה[[לאומיות]] לבין הערכים האוניברסלים של ה[[סוציאליזם]]. הוא ידע שהמפלגות הסוציאליסטיות באירופה טרחו לרוב להפגין את נאמנותן ל[[מרקסיזם]], ב"לא ימין ולא שמאל" הוא הראה איך [[לאון בלום]], המנהיג היהודי של המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, הכריח את אנשי האגף האנטי-מרקסיסטי והלאומני לפרוש מהמפלגה; הוא הכיר את התפנית שביצעה מפלגת ה[[לייבור]] הבריטי בשנת [[1931]], היא השנה שלאחר יסוד [[מפא"י]], לעבר הסוציאליזם. שטרנהל הכיר היטב את תהליך המרקסיזציה שעברה מפלגת העבודה הבריטית בהשפעתו של [[הרולד לסקי]], מלומד ידוע, פרופסור ב[[בית הספר לכלכלה ולמדע המדינה]] בלונדון. שטרנהל ביקש להבין איך התמודדה תנועת העבודה הישראלית שמפא"י עמדה במרכזה, עם תביעותיו האוניברסליות של הסוציאליזם שעה שמטרתה האחרת הייתה כיבוש הארץ למען העם היהודי.
התשובה הראשונה מצא שטרנהל אצל [[א.ד. גורדון]] וזו שיקפה, אם כי בצורה ממותנת בהרבה את "הלאומיות האינטגרלית" האירופית: גורדון תבע מחבריו בני העלייה השנייה "לאומיות מלאה וגמורה", "לאומיות שלמה ומלאה מן הקצה אל הקצה". תפישתו של גורדון מבוססת על ראית האומה כ"[[משפחה גדולה]]". בניגוד לחברה שאינה בעיניו אלא "קיבוץ מלאכותי, בלי רוח חיים" האומה "קשורה בטבע" והיא מקור החיים, היא קודמת ליחיד כי היא זו שיצרה אותו וממנה הוא יונק את ישותו. גורדון שלל את התפישה הליברלית של האומה כמכלול של יחידים. הלאומיות של גורדון הייתה לאומיות אורגנית, היא זו שיצרה את החיים האנושיים.{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, ע' 68-69.}}
 
התפישה הלאומית של גורדון שאומצה על ידי הגופים הפוליטיים שיסדו אנשי העלייה השנייה לא הייתה אלא אחת הוריאציותהווריאציות הרבות של הלאומיות הרדיקלית האירופית. באותו זמן, בדצמבר 1922, בדבריו בפני באי הוועידה השלישית של מפלגת "[[אחדות העבודה]]" פרש [[בן-גוריון]] את האידאולוגיה אשר, לשיטתו של שטרנהל, עתידה הייתה להנחותו לאורך כל חייו: "לא מתוך חיפוש ובקשת דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית-כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו. הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא - כיבוש הארץ ובניינה בכוח עליה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות..."; ובהמשך הוסיף: "אין אנו חובשי בית המדרש המתפלפלים בהלכות יצירה עצמית - אנו כובשי ארץ שהועמדו בפני קיר ברזל ועליהם לנפצו".{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, עמ' 33.}} בלשון דומה נקט [[ברל כצנלסון]]: "המפעל הציוני", כתב, הוא "מפעל כיבוש". ומיד הוסיף: "לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים". אצלו כל השיקולים הכלכליים והחברתיים היו כפופים לשיקול הלאומי: כיבוש הארץ וישובה בכוח עליה רחבה. אכן, "בשבילנו", כתב "העלייה היא הקריטריון לכל, וכל שיטה כלכלית תבחן בזה אם היא מביאה לריבוי העבודה".{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, ע' 193.}}
{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, עמ' 33. }}
בלשון דומה נקט [[ברל כצנלסון]]: "המפעל הציוני", כתב, הוא "מפעל כיבוש". ומיד הוסיף: "לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים". אצלו כל השיקולים הכלכליים והחברתיים היו כפופים לשיקול הלאומי: כיבוש הארץ וישובה בכוח עליה רחבה. אכן, "בשבילנו", כתב "העלייה היא הקריטריון לכל, וכל שיטה כלכלית תבחן בזה אם היא מביאה לריבוי העבודה".
{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, ע' 193.}}
 
לטענת שטרנהל, באופן זה התברר במהלך עבודתו, כי הסוציאליזם והשוויון לא היו מטרה: המטרה הייתה בניין הכוח הלאומי באמצעות קליטת עליה, ה[[קפיטליזם]] והרכוש הפרטי לא היו פסולים כל עוד שירתו את המטרה הלאומית. כך התברר, שלא זו בלבד שלא הייתה בארץ ישראל חברה שוויונית או סוציאליסטית, אלא שהמייסדים לא נשאו את עיניהם לשוויון ולא זו הייתה מטרתם. הם לא שללו שום שיטה כלכלית ובלבד שתשרת את המטרה של בניין האומה. נוסף לכך, על מנת לבנות את האומה דרוש היה שיתוף פעולה בין-מעמדי. הסוציאליזם לא היה אלא מיתוס מגייס, ואילו המושג של [[שלטון הפועלים]] היה בבחינת מילה נרדפת לשלטון הביורוקראטיה של [[ההסתדרות]]. על בסיס זה נסגרה העסקה ההיסטורית שבין מפלגות ההסתדרות לבין הבורגנות הארץ-ישראלית: השמאל לא תבע את שינוי הסדר החברתי, ואילו הימין לא תבע לעצמו את השליטה הפוליטית ביישוב. חלוקת עבודה זו התקיימה בכול התקופה שלפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה.
 
שטרנהל מראה בספר שמאחר והאבות המייסדים כמו [[ברל כצנלסון]] ו[[בן-גוריון]] כלל לא שללו את הרכוש הפרטי, הסוציאליזם היה מוגבל למסגרת ה[[קיבוץ]]הקיבוץ; שיתוף היה קיים גם במידה מסוימת במושב, אך לא מחוץ להם. מאחר שרק בין 8%-6% מהאוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] וב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] חיו בחברה שיתופית, בעוד ש-90% מהאוכלוסייה חיו חיים של חברה בורגנית רגילה, אבסורד הוא לדבר על חברה סוציאליסטית בארץ-ישראל. מסיבות אלה חינוך ב[[בית ספר תיכון]] היה מותרות של עשירים. ורק בני הבורגנות והביורוקרטיה ההסתדרותית יכלו לשלוח את ילדיהם לבית ספר תיכון. הפערים החברתיים היו כבר גדולים בשנות ה-30, גם בתוך ההסתדרות עצמה, בין עובדי המנגנון הבכירים לבין הפועלים החקלאים, שלעתים חיו על סף רעב. לפי מחקרו של שטרנהל בארץ-ישראל הסוציאליזם היה סיסמה מגייסת לצורך בניין האומה, ולא תוכנית לפעולה ממשית. כאן הסיבה לעובדה שגם עם התחלת העצמאות המדיניות לא השתנתה מיסודה, והחברה המשיכה להתפתח במסלול של חברה בורגנית רגילה.
 
[[יוסף גורני]], חוקר חשוב של תנועת העבודה, ביקר באופן נחרץ את מהלכיו של שטרנהל בספרו זה{{הערה|1={{קתדרה|יוסף גורני|המהות ההיסטורית של הסוציאליזם הקונסטרוקטיווי|79.10|79, מרץ 1996, עמ' 191-182}}}}, וראה בהם ביטוי חלקי ושטחי משהו של המהלך ההיסטורי כפי שהשתקף בפועל, ובחוסר רגישות להבדלים איכותיים ניכרים בין התנועות האירופאיות ובין [[תנועת העבודה]]. שטרנהל ענה לגורני על ביקורתו במאמר חריף אף הוא, בו האשים את גורני, בפועל, בפרובניציאליות ותמימות מחקרית{{הערה|1={{קתדרה|זאב שטרנהל|ההיסטוריוגרפיה הציונית בין מיתוס למציאות|80.11|80, יוני 1996, עמ' 224-209}}}}.
 
[[אניטה שפירא]], אף היא חוקרת מובהקת של [[תנועת העבודה]] ביקרה את שטרנהל, מנגד, על יסוד ההיבט האוניברסליסטי והתאורטי של כתיבתו, ותיארה אותה ככתובה ב"להט מיסיונרי" מטרתי או (לחלופין) כי "שטרנהל נפל כאן קורבן למחלה המקצועית ידועה: להקיש ממסכת מחקרית אחת, שהוא בקי בה, על נושאים חדשים שהוא לומד: כך, הפלא ופלא, כששטרנהל בוחן את הסוציאליזם הארץ-ישראלי, הוא מגלה פשיזם צרפתי !". לגופה של התיזה של שטרנהל, שפירא רואה אותה כשגויה באופן תאורטי במובנים המיוחסים לחשיבה מרקסיסטית עדכנית, ושגויה במובנים עובדתיים רבים. את טענותיו של שטרנהל נגד רמה אינטלקטואלית רדודה, לשיטתו, בתנועת העבודה הישראלית, שפירא מפרשת כהתנשאות אוניברסליסטית עקרה: "החזרה האינסופית על דלות הפילוסופיה של תנועת העבודה ועל עליבותה וויכוח האינטלקטואלי בתוכה (לעומת העליונות האינטלקטואלית של ענקי התאוריה האירופים) מצטרפת אל ביקורת המעשה הסוציאליסטי בארץ ואל ערעור מניעיו, ומובילה למסקנה שהדגם הסוציאליסטי הרצוי בעיני שטרנהל הוא הטיפוס הידוע בכינוי ׳סלון קומוניסט׳: מי שחי חיי בורגני, אך מדבר גבוהה-גבוהה הסוציאליסט. זה, ולא הנבוכים הארץ-ישראלים, המגששים את דרכם לחברת העתיד, הוא הסוציאליסט האמיתי. הוא עוסק בשאלות אוניוורסליות על כוסית ויסקי ליד האח, ומתלבט בדקדוקי עניות של ניסוחי מצע. סוף-סוף, מי שמע, כדברי שטרנהל, שתנועה סוציאליסטית תתבסס על הוויה פועלית?" (שפירא מכוונת, בין היתר, לטקסטים ידועים של [[ברל כצנלסון]], כגון "בזכות המבוכה ובגנות הטיח", תפיסתה בעלי ערך ביקורתי שחסר מאד בסוציאליזם האירופי){{הערה|1={{עיונים בתקומת ישראל|אניטה שפירא|קובלנתו של שטרנהל|6|20|1996, עמ' 203-175}}}}.
 
===מסורת האנטי-נאורות: מהמאה ה-18 עד למלחמה הקרה===
23,203

עריכות