אנטיוכיה – הבדלי גרסאות

כנתיב מסחר ראשי הייתה העיר מקום מפגש לאנשים מתרבויות שונות, כמו גם מקום נופש מועדף על הקיסרים, ובסיס ליציאה למלחמה כנגד ה[[פרתים]], או אף כנגד היהודים במהלך [[המרד הגדול]]. בשנת 268/9 כבשו כוחות [[האימפריה התדמורית]] את אנטיוכיה לתקופה קצרה. בשנת בשנת 272, היא נכבשה מחדש על ידי הקיסר הרומי [[אורליאנוס]]. הקיסר [[יוליאנוס]] שהה באנטיוכיה במהלך שנת [[362]] לספירה. אנטיוכיה הייתה כבר אז למרכז משגשג של הנצרות, אשר יוליאנוס עשה ככל יכולתו להכריתה. הקיסר שהה באנטיוכיה על מנת להכין את מלחמתו כנגד [[האימפריה הסאסאנית|הסאסאנים]], ובה בעת כתב בה את כתביו הידועים בהם ביקר את הנצרות. יוליאנוס ציווה לסגור את הכנסיות באנטיוכיה, אך לא היה ביד פקודה זו מלמנוע את הפיכתה לעיר נוצרית, כאשר רוב אוכלוסייתה בתקופה זו כבר הייתה שייכת לדת הנוצרית.

 

אנטיוכיה הייתה במה לאירועים חשובים בראשית ההיסטוריה של ה[[נצרות]]. בעיר זו השליח [[פאולוס|שאול התרסי]] הטיף לראשונה ב[[בית כנסת]], וכאן נקראו המאמינים ב[[ישו]] ב[[יוונית]] "כריסטינים" (משיחיים).

 

 

בשנת [[1175]] ביקר [[בנימין מטודלה]] בעיר, ומצא בה כעשרה יהודים העוסקים בזגגות.

 

== הערות שוליים ==