גנוסיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מעט ידוע בוודאות על הקתרים (יש המשערים כי הכל תעמולה), והסמל הזה לא ייחודי לגנוסיס
שורה 17:
תפיסה מקובלת של אלוהות, מתייחסת לאל כאל מהות מושלמת וגמורה. באל לא חל שום שינוי, התפתחות דינמית או התהוות פנימית, מכיוון שהאל אינו חלק מ"העולם" האורגני, העובר שינויים, ותהליכי צמיחה וכיליון.
 
לעומת זאת בגנוסטיקה, האל הינוהוא אורגני, מכלול כוחות שמצויים בזיקה ודינמיקה מתמדת שפירושה גם תולדות. האל הוא ישות מתפתחת, מסתעפת ומעמידה תולדות והדימוי שלו הוא כשל עץ הפוך, ששורשו למעלה והוא מסתעף וצומח כלפי מטה ונושא פרי. באגדות מספרים על הציפורים שדרות בין ענפיו של העץ, אשר הן למעשה נשמות בני האדם. דימוי זה של אילן הפוך נעשה לבן בית בעולם הקבלי, אין כמעט ספר קבלי אחד שלא מכיל הסבר או דימוי של העץ{{מקור}}.
 
המלאות האורגנית של האל קרויה בטרמינולוגיה היוונית 'פלרומה' (PLEROMA), שפירושה מלאות או כוליות. בתוך המלאות הזו מתרוצצים כוחות – '''איאונים''' ([[EON]]) – עצמים נצחיים וישויות מטפיזיות דינמיות, כמו אמונה, חכמה ובינה, אמת וחסד, משיחיות ובתולין, השרויים בדינמיקה בינם לבין עצמם.
שורה 24:
המחשבה הגנוסטית מחלקת את העולם לשתי ממלכות: ממלכת הטוב וממלכת הרע. על פי תפיסה זו, לא רק העולם הגשמי מחולק ל[[טוב ורע]], אלא גם בעולם העליון - בשמיים, יש שתי רשויות - ממלכת הטוב וממלכת הרע.
 
הראשונה היא מלכותו של 'האל הטוב' האל "הבלתי נשחת", האל הטוב הינוהוא השורש הנעלם של האילן הגנוסטי, הוא אל [[טרנסדנטיות|טרנסדנטי]] שמבטא את השלמות האידאלית בה הוא מתגלה, כאלוהי הרוחות והנשמות.
 
ומולה מלכות ה'אל הרע', המכונה '[[דמיורגוס]]', המקביל לדמות ה[[שטן]] ולסמאל - "האל העיוור" (סומא אל) שאינו יודע הכל. דמות זו כבר מופיעה בכתביו של [[אפלטון]] כמתווכת במעשה הבריאה. האל הטוב מבטא את עולם ה[[אידיאה|אידיאות]], עולם הרוח. לעומת זאת האל הרע הוא ביטויו של עולם החומר, הגוף, הבשר: הגשמיות.
שורה 34:
אך הדמיורגוס לא הסתפק בכך, לפי המיתוס הגנוסטי הוא גנב 'ניצוצות' של קדושה והטמינם במעבה המציאות הגשמית. ניצוצות אלה הן נשמותיהם של בני האדם, או ליתר דיוק של הגנוסטים. האפשרות היחידה שבה נשמות אלו יכולות לצאת מתוך כבלי העולם החומרי בהן הן מצויות, היא בכוח הידיעה הפנימית - כשמגיע האדם לידיעה שהוא אינו שייך לעולם זה, אלא לעולם נעלה יותר, ונשמתו נתגלגלה אליו שלא ברצונה, הוא ישתחרר מכבלי העולם הזה ויחזור לאל הנעלם, לשורש האילן והמציאות כולה, שממנו נעקרה הנשמה שהשתלשלה בעל כורחה.
 
זהו המופע הראשון של [[אנטישמיות]] מטאפיזית, היות שחלקם של הגנוסטיקנים זיהו את דמיורגוס עם אלוהי היהדות ואלוהי התנ"ך שברא את העולם. אך הוא לא רק ברא את העולם, אלא גם העניק לו את ה[[תורה]] - שאינה רוחנית ומטפיזית גרידא, אלא מכוונת לעולם הגשמי ולחיי המעשה הגופניים. מכאן שחוקיות העולם והתורה הינם מקבילים זה לזה. מכך יוצא שהתורה היא פרי הביאושים של הדמיורגוס ומעין 'מעשה שטן', שיש לפרשה באופן קונספירטיבי, ויש לעקור אותה ואת נושאיה מהעולם.
 
==מיתוס הבריאה על פי הגנוסטים==
שורה 47:
לכן לא יפלא שעל פי הגנוסיס העולם הזה הוא ביטוי להשתלטות של כוחות הרוע בניגוד לרצון האל. עצם קיום העולם החומרי היא טעות טראגית שקרתה בעולם האלוהי והיא תבוא לידי תיקונה, מתוך התחברות האנושות למשיח שישלח האלוהים לגאול את האנושות, או לתפיסה אחרת לבנו המורד של הדמיורגוס - "צבאות" - שהועמד מעל הרקיעים וניתן לו אור וכוח.
 
על פי התפיסה הגנוסטית [[ישו]] הינוהוא למעשה שליח של האל הטוב והישויות הרוחניות, שתפקידו להביא גאולה באמצעות הענקת הידיעה על אמיתת העולם כפי שנתפס בעיני הגנוסטים. בשל אופיו המתועב של העולם, לא יכול להיות שהגואל ישו הטהור והמואר היה בקשר כל שהוא עם החומריות של העולם, ולכן אימו שימשה כצינור בלבד להבאתו לעולם, כאשר היא לא נותנת בו משהו מעצמה, והוא רק לבש צורת אדם וגם צליבתו הייתה מדומה אבל לא באמת. רעיון הגאולה קשור לא רק בידיעת המיתוס הגנוסטי, אלא גם שימוש בנוסחאות מאגיות, כדי שלנשמה לאחר מותה תהיה את האפשרות לכפות על הארכנוטים לאפשר לה מעבר חופשי אל האלוהים.
 
== תורת המידות הגנוסטית ==
שורה 80:
 
=== אמונה בהשגחה, קיום מצוות, תחיית המתים ובחירת ישראל ===
פולמוסים עם הגנוסטים היו בנושאים נוספים כמו ההשגחה. הגנוסטים לא האמינו בהשגחת האלוהים בעולם, בשל אמונתם שהאל הטוב הינו טרנסצדנטלי ומנותק מהחיים והעולם וקיים רק בעולם אידאות רוחני. (בבלי, ברכות יב ב ) שחז"ל כמענה יחסו להם את הפסוק "אמר נבל בלבו - אין אלהים, השחיתו התעיבו עלילה, אין עושה טוב" (תהילים יד א). כמובן שאם האל הטוב אינו קשור לעולם ואינו מצווה על המצוות, הרי שאין משמעות לקיום מצוות, דבר הנקרא בשפת חז"ל "קיצוץ בנטיעות", ולא זו בלבד אלא שאם המצוות ניתנו מהאל הרע, אפשר אף ללעוג ולזלזל להם. במקום נוסף הגנוסטים מתוארים כמי שכופרים ב[[תחיית המתים]] וסוברים ש[[עולם הבא]] הוא עולם הנשמות בלבד, בשל תפיסתם שעצם קיומו של העולם הוא ברוע, ואין שום שכר בהמשך החיים עלי אדמות. (בבלי, סנהדרין צ ב). לנושא זה קשורה גם המחלוקת על בחירת ישראל. בעוד שבתורה, בחז"ל וביהדות הרבנית נתפס עם ישראל כעם בחירה; ובעוד שהנצרות הממסדית טענה [[תאולוגיית החילופין|שהבחירה עברה מ'ישראל שבבשר לישראל שברוח']]; טענו הגנוסטיקאים שהדמיורגוס, האל המרושע שמרד באל העליון הטהור והטוב, הוא שבחר את עם ישראל והשתמש בו כזרועו הארוכה עלי אדמות במלחמתו. כך, ניתן לראות בגנוסטיקה מרכיב מובהק של שנאת ישראל הקדומה.
 
==הגנוסטיקה והקבלה==
ע"פ טענות חוקרים מסוימים לגנוסיס הייתה השפעה גדולה על התפתחותה של המיסטיקה היהודית במאות הראשונות לספירה, ובמיוחד לפריצת [[קבלה|הספרות הקבלית]] בימי הביניים. בעניין זה יש לציין במיוחד את [[ספירה (קבלה)|תורת הספירות]].
 
לדעת החוקרים, תקומת הגנוסיס לתחיהלתיחיה באותו מקום ובאותו זמן שבהם הופיעה הקבלה איננה מקרית.
 
היו חוקרים שרצו לדמות את הרעיון הגנוסטי למבנה המופיע בקבלה ונקרא "האילן הקדוש". האילן הוא מעין עץ הפוך, ששורשו למעלה והוא מסתעף וצומח כלפי מטה. לדעת החוקרים בזאת מובא לידי ביטוי האופי האורגני של האל שגדל, מתפתח ונושא פרי.
שורה 91:
עוד טוענים החוקרים, כי ב'[[ספר הבהיר]]', חיבור קבלי מימי הביניים, יש דימוי של עץ קבלי מובהק שסימני המקור המזרחיים – גנוסטיים – שלו, בולטים מאוד למרות העריכה הרבה שהייתה בו.
לעומת זאת הקבלה הלוריאנית סכמה את התפיסות שמבנה האילן לא עולה בקנה אחד עם הגישה הגנוסטית אלא מראה את המבנה של יכולות ההשתלשלות של יצור חומרי מהאין סוף הבלתי חומרי וחסר הגדרה כל שהיא. במקומות מסוימים במבנה האילן יש מעין גילוי של אנרגיות בעלות תכונות זכריות ונקביות שמהותם נתינת אנרגיה או צימצומה לצורך בריאת מערכות.
התפישה כי הקבלה הושפעה עמוקות מן הגנוזיס, קיבלה ביטוי נרחב במחקריהם של [[גרשום שלום]] ותלמידיו. ברם [[משה אידל]], שהינומחוקרי ממוביליהקבלה מחקר הקבלההמובילים כיום, אינו מקבל הנחה זו, וטוען כי לא מצינו שום ראיה מובהקת להשפעה מעין זו. המחלוקת על זיקת הגנוזיס והקבלה, הינההיא חלק ממכלול רחב יותר, של שאלת מקוריותה של הקבלה במסורת היהודית: בעוד שלדעת שלום ותלמידיו הקבלה צמחה כמעט יש מאין במאה השלוש עשרה בספרד, אידל וחוקרים נוספים מצביעים על שורשיה הקדומים של הקבלה, כשרשרת ארוכה מן המקרא דרך חז"ל ועד למאה השלוש עשרה בספרד. לפיכך, לדעתם, אין לדבר דווקא על השפעה מבחוץ, כאשר ניתן לאתר את שורשי התופעה מתוך המסורת עצמה.
 
בשונה מהגישה הגנוסטית רואה התפיסה הקבלית בכל מערכת אנרגטית - תת-מערכת המורכבת מיסודות זכריים ונקביים, כך שהחלוקה אינה שחור ולבן אלא גם השחור מורכב משחור ולבן וכן הלבן עצמו - במבנה שהולך ומסתעף כדמות אילן.