פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסר בית אחד, לפני שנתיים
מ
ניקיון פרמטרים בתבנית ציטוט (דיון)
בשנת 1912 החלה לפעול משלחת [[אתנוגרפיה|אתנוגרפית]] בראשות אנ-סקי ב[[פודוליה]] וב[[ווהלין]] שב[[תחום המושב]], במטרה לתעד את תרבותם ואת מסורותיהם של יהודי האזור, שהלכו ונכחדו בהשפעת ה[[מודרנה]]. המשלחת מומנה על ידי הברון ולדימיר זאב וולף גינצבורג, בנו של [[הוראצי גינצבורג]], ונקראה על שם האב. אנ-סקי יצא לדרך עם [[שמואל שרירא]], שתיאר בטור בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" מה-8 בנובמבר 1940, תחת הכותרת "עם אנסקי במסעותיו", כיצד שמעו שניהם על אדמו"ר מקומי שעסק בהוצאת דיבוקים:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[...] וכשמדברים על אנסקי, אי אפשר מבלי להזכיר את "הדיבוק"... כאן רוצה אני לספר על עיר מולדתו של "הדיבוק"... עיירה קטנה בשם מירופול... החצויה לשניים, חלק אחד נקרא מירופול והשני - קמינקה... בקמינקה זו חי לפנים צדיק גדול ומפורסם בשם ר' שמואל <small>(שמואל השני מ[[חסידות קמינקא-מיראפאל|קמינקא-מיראפאל]], 1843–1778)</small>... על צדיק זה מספרים סיפורי מעשיות של ניסים ונפלאות למאות. אולם במיוחד מרובים הם הסיפורים על גירושי דיבוקים ועל החטאים שגרמו להם... וסיפורי מעשיות אלה אסף אנסקי והם שימשו לו חומר ל"הדיבוק"... ר' שמואל מקמינקה הוא ה[[ארכיטיפ|פרוטוטיפוס]] של ר' עזריאל ממירופול.|מרכאות=כן}}
 
אנ-סקי החל בחיבור "הדיבוק" כנראה לקראת סוף 1913, בשפה הרוסית. האזכור לראשון ל"הדיבוק" מופיע במכתבו של הברון ולדימיר גינצבורג לאנ-סקי מה-12 בפברואר 1914: "אני מודה לך על מכתבך מה-24 בינואר, ועל כתב-היד שקיבלתי למחרת... הוא שבה אותי, ולא יכולתי להניחו מידי עד שהגעתי לעמוד האחרון... "הדיבוק" מייצג עבורי ביטוי אמנותי, פואטי אך מציאותי של כל מה שעניין אותי ואותך בשנתיים-שלוש האחרונות... אך אתה מצפה לניתוח מעמיק הן מהבחינה האמנותית והן מהבחינה הטכנית-תיאטרלית... לכך אינני מוכשר... מה גם שאני נוטה מדי לשפוט את עבודתך כמושלמת ממילא." בעצת ידידים, החליט אנ-סקי לתרגם בעצמו את הטיוטה מרוסית ל[[יידיש]].{{הערה|קרייבנס, עמ' xxvi, 362.}}
1,216,406

עריכות