מוזיקת נשמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת מידע על הסגנון בישראל |
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) clean up באמצעות AWB |
||
שורה 12:
|תמונה=
}}
'''מוזיקת נשמה''' (ב[[אנגלית]]: Soul music) היא שילוב של [[רית'ם אנד בלוז]] [[גוספל|וגוספל]] שהחל [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] המאוחרות ב[[ארצות הברית]]. רית'ם אנד בלוז (באנגלית: בלוז וקצב, מינוח ש[[תחדיש|טבע]] [[מפיק מוזיקלי|המפיק המוזיקלי]] [[ג'רי וקסלר]]) הוא בעצמו שילוב של [[בלוז]] [[ג'אז|וג'אז]], כאשר [[שנות ה-40 של המאה ה-20]] קבוצות קטנות של מוזיקאים [[אמריקאים-אפריקאים]], שניגנו בדרך-כלל ב[[סקסופון]], שילבו ג'אז עם מסורות של בלוז. מוזיקת נשמה נבדלת מרית'ם אנד בלוז בכך שהיא משתמשת במוטיבים של גוספל, בדגש הגדול יותר על [[שירה]], ובשילוב של נושאים חילוניים ודתיים גם יחד.
הסוגה נחלקת בין סגנון שירה יפה, נעים לאוזן, מלודי ומלטף (כגון זה של [[סם קוק]] או [[הסופרימס]]) לבין סגנון פרוע יותר, מיני ומחוספס שנציגיו הם [[וילסון פיקט]] ו[[ג'יימס בראון]]. סגנון נוסף של סול נובע מחיקוי של [[דרשה]] של [[מטיף]] בכנסייה בהגשה דיקלומית, קצבית ומתחרזת. נציג בולט של סגנון זה הוא [[סולומון בורק]].
שורה 24:
הנוכחות של הזרם ירדה במהלך שנות ה -2000, למרות שאמנים חדשים יצאו באמצעים עצמאיים יותר של שיווק המוזיקה הזאת. לדברי עיתונאי המוזיקה מארק אנתוני ניל, "נאו-סול וגלגוליה השונים סייעו להגדיר מחדש את הגבולות וקווי המתאר של הפופ השחור."{{הערה|{{cite book|author1 = אנתוני ניל יאנג|title = Soul Babies: Black Popular Culture and the Post-Soul Aesthetic|year = 2002|place = ניו יורק}}}}
בישראל, נוהגים להגדיר כזמרי מוזיקת נשמה, זמרים המשתמשים בסגנון שירה וסלסולים אמריקאיים ו/או בעלי גוון קול חם ועבה וכמו כן ישנה חשיבות לטקסט ולמידת ההתייחסות שלו לרגש ולהבעה האישית של האמן. זמרים מייצגים של סגנון זה בארץ הם: [[מרגלית צנעני]], [[מומי לוי]], [[שירלי צפרי]], [[כרמי שימרון]], [[מורן גמליאל]], [[עתליה לביא]], [[קרולינה]], ו[[סיון בהנם
==קישורים חיצוניים==
| |||