הבדלים בין גרסאות בדף "טיטוס"

נוספו 6 בתים ,  לפני שנתיים
הגהה
מ (←‏top: הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג)
(הגהה)
[[קובץ:Titus Augustus Denarius.png|שמאל|ממוזער|250px|[[מטבע]] של טיטוס. בצידו האחד של המטבע דיוקן הקיסר ובצידו השני [[שבוי]] יהודי כורע]]
[[קובץ:Francesco Hayez 017.jpg|שמאל|ממוזער|250px|'החרבת בית המקדש בירושלים' של [[פרנצ'סקו אייץ]], מתאר את החורבן והביזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים. שמן על קנבס, 1867]]
טיטוס ליווה את אביו, [[אספסיאנוס]], למסעולמסע שלו במזרח בשנת [[67]] כמשנהו בדרגת לגט (Legatus), שם עסק האב בדיכוי [[המרד הגדול]]. בתחילה נלחמו ב[[הגליל|גליל]], שם "הועמד בראש לגיון ולכד את [[טריכיי|טריכאי]] ואת [[גמלא (יישוב עתיק)|גמלא]], ערים מבוצרות מאד בארץ יהודה, ובאחד הקרבות נהרג הסוס תחתיו והוא קפץ על סוס אחר שרוכבו נפל חלל בשעה שנלחם בקרבתו"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 4.}}. חזית הגליל, שעליה פיקד [[יוסף בן מתתיהו]], התמוטטה סופית לאחר נפילת מבצר [[יודפת (יישוב עתיק)|יודפת]], שם נשבה יוסף, אז הפך למתעדה החשוב ביותר של המרידה. לאחר מכן השהה אספסיאנוס את מסעו ל[[ירושלים]] מתוך שהניח כי המלחמות הפנימיות בין היהודים יגרמו לקריסת המרד מבלי שייאלץ להתאמץ ולדכאו. בתקופה זו פגש טיטוס את המלכה היהודייה [[ברניקי]] אשר הייתה לאהובתו. בעת שנפגשו היה טיטוס כבן שלושים, וברניקי מבוגרת ממנו בעשר שנים, אלמנה פעמיים וגרושה פעם נוספת.
 
תוך כדי כך, בשנת [[68]] התאבד הקיסר [[נירון קיסר|נירון]], ובמקומו עלה לשלטון, לראשונה, אציל שאינו מן השושלת היוליו-קלאודית, הוא [[גלבה]]. בשנת [[69]], היא "[[שנת ארבעת הקיסרים]]", שבה התחלפו קיסרים שכל אחד מהם החזיק מעמד אך מספר חודשים, החלו ענייניה הפנימיים של רומא להיות למרכז תשומת לבם של אספסיאנוס וטיטוס, במקום ניהול המלחמה ביהודים. בתחילה שלח אספסיאנוס את טיטוס לברך את [[גלבה]] על עלייתו לשלטון במקום העריץ נירון. בעוד טיטוס בדרכו, הגיעה אליו השמועה על רציחתו של גלבה, והוא סב לאחוריו, וחזר והצטרף אל אביו, יש האומרים שאחד משיקוליו היה געגועיו לברניקי{{הערה|טקיטוס, דברי הימים, ספר 2, פרק 2.}}. לאחר מכן, משראה אספסיאנוס כי המצב המדיני ברומא אינו יציב, וכי הקיסרים אינם מצליחים לשמור על כיסאם, שב אספסיאנוס לרומא ושם הוכתר לקיסר במקומו של [[ויטליוס]], והותיר את טיטוס בראש חילותיו ב[[ממלכת יהודה|יהודה]] על מנת לדכא את המרד.
 
טיטוס, אשר הגיע ל[[קיסריה]] ממסעו לרומא, פיקד על ארבעה [[לגיון|לגיונות]], [[הלגיון החמישי מקדוניקה]], [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], [[הלגיון השנים עשר פולמינטה]] ו[[הלגיון החמישה עשר אפולינריס]]. הוא ריכז את כוחותיו, כאשר עמו בנוסף ללגיונות גם כוחות עזר רבים מעמי הסביבה, ועלה לירושלים. זה זמן מה הייתה העיר נתונה במלחמת אזרחים בין [[יוחנן מגוש חלב]] ו[[שמעון בר גיורא]]. השניים גרמו לאנשי העיר נזק רב במלחמתם, כאשר, בין היתר, שרפו את מחסני המזון של העיר. המלחמה בין היהודים ובין עצמם פסקה רק כאשר הקים טיטוס את מחנהו בסמוך לעיר והחל במצור.
 
במהלך המצור פיקד טיטוס על הכוחות באופן אישי ועמד בסכנות רבות: "בשעת המצור האחרון על ירושלים המית שנים-עשר איש מן המגינים בשתים-עשרה פגיעות-חצים ולכד את העיר ביום הולדת בתו"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 5.}}. המצור החל בכ"ג בחודש [[ניסן]] ונמשך עד לחורבן הבית ב[[תשעה באב]], ולאחר מכן עד כיבוש העיר העליונה, וסיום החרבתה של ירושלים בח' אלול, שנת [[70]] לספירה. [[ירושלים]] הוחרבה עד היסוד (פרט לשלושה מגדלים אותם הותיר טיטוס, על מנת שהצופה במגדלים יראה עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר בטרם הוחרבה), נשרף [[בית המקדש השני]], ונהרגו רבים מן ה[[יהודים]] והוגלו רבים נוספים.
משתמש אלמוני