|
==אין מידע על חיפוש זה!!==
{{פירוש נוסף|נוכחי=קיסר רומא ששלט משנת 79 לספירה ועד שנת 81|ראו=[[טיטוס (פירושונים)]]}}
{{מנהיג
|שם=
|תאריך לידה=[[30 בדצמבר]] [[39]]
|תאריך פטירה=[[13 בספטמבר]] [[81]]
|מקום לידה=[[רומא]], [[האימפריה הרומית]]
|מקום פטירה=ראטה, האימפריה הרומית
|תמונה = [[קובץ:Titus_Bust.jpg|250px]]
|כיתוב = [[פרוטומה|פסל ראש וחזה]] של הקיסר טיטוס, מוצג כיום ב[[מוזיאון הלובר]], [[פריז]]
|שם בשפת המקור=Titus Flāvius Caesar Vespasiānus Augustus
|שם מלא=טיטוס פלאביוס קיסר אספסיאנוס אוגוסטוס
|מדינה=האימפריה הרומית
|מקום קבורה=רומא
|בת-זוג=ארקניה טרטולה{{ש}}מרקיה פורנולה
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[קיסרי רומא|קיסר]] [[האימפריה הרומית]]
|למניין=10
|התחלת כהונה= [[23 ביוני]] [[79]]
|סיום כהונה=[[13 בספטמבר]] [[81]]
|הקודם בתפקיד=[[אספסיאנוס]], אביו
|הבא בתפקיד=[[דומיטיאנוס]], אחיו הצעיר
}}
|תפקיד2={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=מפקד חילות [[האימפריה הרומית]] ב[[ממלכת יהודה]]
|למניין=
|התחלת כהונה=
|סיום כהונה=
|סגן=
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=[[אספסיאנוס]]
|הבא בתפקיד=
|תחת תפקיד=
|תפקיד מעל=
|אירועים בתקופתו=דיכוי [[המרד הגדול]], [[המצור על ירושלים (70)]] ו[[חורבן בית שני]]
}}
|שם השושלת=[[השושלת הפלאבית|הפלאביים]]
|תואר=
|כינוי=
|אב=[[אספסיאנוס]]
|אם=פלאוויה דומיטילה
|צאצאים=יוליה פלאביה
|יורש העצר=}}
'''טיטוס פלאביוס אספסיאנוס''' ([[30 בדצמבר]] [[39]] - [[13 בספטמבר]] [[81]]){{הערה|תאריך הולדתו לא ברור, קיימת סתירה בדבריו של [[סוויטוניוס]], בתחילת הפרק על טיטוס הוא טוען שטיטוס נולד ב"שנת הירצחו של גאיוס" ([[קליגולה]]), כלומר בשנת 41, ובסוף הפרק הוא אומר שמת "בשנת הארבעים ושתיים לחייו". עובדה אחרונה זו עולה בקנה אחד עם דברי [[דיו קסיוס]] המציין שטיטוס חי שנתיים, חודשיים ועוד עשרים יום מאז עלה לשלטון וזאת לאחר 39 שנים, חמישה חודשים ו-25 יום שחי לפני כן ברומא - זה מביא אותנו קרוב ל-42 שנה ושמונה חודשים.}}, [[קיסרי רומי|קיסר רומא]] משנת [[79]] לספירה ועד שנת מותו. טיטוס היה בנו של הקיסר [[אספסיאנוס]], ואחד משלושת הקיסרים מבית הפלאביים. בקרב הרומאים נחשב ל"תענוג לבני אדם" (כפי שכינה אותו, במרירות, [[יהודה לייב גורדון|יל"ג]] בשיר "בין שני אריות", ובמקור ה[[לטינית|לטיני]] של [[סווטוניוס]] - "amor ac deliciae generis humani"), אך במסורת היהודית נחשב טיטוס לאחד מגדולי הצוררים והרשעים שקמו לעם כיוון שדיכא את ה[[המרד הגדול|מרד הגדול]] והחריב את [[בית המקדש השני]].
== ביוגרפיה ==
===ילדות ונעורים===
טיטוס נולד ב[[רומא]] ל[[אספסיאנוס]] אשר היה אז מפקד בכיר ב[[הצבא הרומי|צבא הרומאי]], ופלאוויה דומיטילה, אשר לפני הנישואים הייתה [[פילגש]]ו של אזרח מ[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה]] ב[[אפריקה]]. במסורת [[חז"ל]] משתמע פקפוק ולעז בקשר לייחוסו של טיטוס, שייתכן והיה בנה של פלאוויה דומיטילה מהאזרח האפריקאי ולא מאספסיאנוס.{{הערה|ראו [[אבות דרבי נתן]], נוסחא ב, פרק ז; הוספה ב לנוסחא א, פרק א, ד"ה ועשו סיג; ספרי דברים פרשת האזינו פיסקה שכח, סימן לה.}}
בתקופת ילדותו שלט ברומא [[קליגולה]] מה[[השושלת היוליו-קלאודית|שושלת היוליו-קלאודית]], אשר התייחסה אל [[יוליוס קיסר]] ו[[אוגוסטוס]]. בהיותו נער התחנך בחצרו של הקיסר [[קלאודיוס]], והיה ידידו של [[בריטניקוס]], בנו של קלאודיוס.
עם הגיעו לבגרות, בשנת [[61]], שירת כ[[טריבון]] צבאי ב[[בריטניה]] וב[[גרמניה]]. בשנת [[64]] שב לרומא ונישא לארקניה טרטולה, בתו של ראש [[המשמר הפרטוריאני]]. לאחר מותה של זו נישא למרקיה פורנולה, שילדה לו בת בשם יוליה פלאביה. לאחר מכן נאלץ לגרשה משיקולים פוליטיים, לאחר שמשפחתה תמכה בניסיון קשר נגד הקיסר [[נירון]]. בעת שהותו ברומא התמנה ל[[קוואיסטור]] (Quaestor).
עם מותו של נרון פרץ בשנת [[69]] - [[שנת ארבעת הקיסרים]], - מאבק אלים לתפיסת השלטון ברומא. בסופו עלה אספסיאנוס פלאביוס לשלטון.
===מסעו ביהודה, המרד הגדול===
[[קובץ:Titus Augustus Denarius.png|שמאל|ממוזער|250px|[[מטבע]] של טיטוס. בצידו האחד של המטבע דיוקן הקיסר ובצידו השני [[שבוי]] יהודי כורע]]
[[קובץ:Francesco Hayez 017.jpg|שמאל|ממוזער|250px|'החרבת בית המקדש בירושלים' של [[פרנצ'סקו אייץ]], מתאר את החורבן והביזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים. שמן על קנבס, 1867]]
טיטוס ליווה את אביו, [[אספסיאנוס]], למסע שלו במזרח בשנת [[67]] כמשנהו בדרגת לגט (Legatus), שם עסק האב בדיכוי [[המרד הגדול]]. בתחילה נלחמו ב[[הגליל|גליל]], שם "הועמד בראש לגיון ולכד את [[טריכיי|טריכאי]] ואת [[גמלא (יישוב עתיק)|גמלא]], ערים מבוצרות מאד בארץ יהודה, ובאחד הקרבות נהרג הסוס תחתיו והוא קפץ על סוס אחר שרוכבו נפל חלל בשעה שנלחם בקרבתו"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 4.}}. חזית הגליל, שעליה פיקד [[יוסף בן מתתיהו]], התמוטטה סופית לאחר נפילת מבצר [[יודפת (יישוב עתיק)|יודפת]], שם נשבה יוסף, אז הפך למתעדה החשוב ביותר של המרידה. לאחר מכן השהה אספסיאנוס את מסעו ל[[ירושלים]] מתוך שהניח כי המלחמות הפנימיות בין היהודים יגרמו לקריסת המרד מבלי שייאלץ להתאמץ ולדכאו. בתקופה זו פגש טיטוס את המלכה היהודייה [[ברניקי]] אשר הייתה לאהובתו. בעת שנפגשו היה טיטוס כבן שלושים, וברניקי מבוגרת ממנו בעשר שנים, אלמנה פעמיים וגרושה פעם נוספת.
תוך כדי כך, בשנת [[68]] התאבד הקיסר [[נירון קיסר|נירון]], ובמקומו עלה לשלטון, לראשונה, אציל שאינו מן השושלת היוליו-קלאודית, הוא [[גלבה]]. בשנת [[69]], היא "[[שנת ארבעת הקיסרים]]", שבה התחלפו קיסרים שכל אחד מהם החזיק מעמד אך מספר חודשים, החלו ענייניה הפנימיים של רומא להיות למרכז תשומת לבם של אספסיאנוס וטיטוס, במקום ניהול המלחמה ביהודים. בתחילה שלח אספסיאנוס את טיטוס לברך את [[גלבה]] על עלייתו לשלטון במקום העריץ נירון. בעוד טיטוס בדרכו, הגיעה אליו השמועה על רציחתו של גלבה, והוא סב לאחוריו, וחזר והצטרף אל אביו, יש האומרים שאחד משיקוליו היה געגועיו לברניקי{{הערה|טקיטוס, דברי הימים, ספר 2, פרק 2.}}. לאחר מכן, משראה אספסיאנוס כי המצב המדיני ברומא אינו יציב, וכי הקיסרים אינם מצליחים לשמור על כיסאם, שב אספסיאנוס לרומא ושם הוכתר לקיסר במקומו של [[ויטליוס]], והותיר את טיטוס בראש חילותיו ב[[ממלכת יהודה|יהודה]] על מנת לדכא את המרד.
טיטוס, אשר הגיע ל[[קיסריה]] ממסעו לרומא, פיקד על ארבעה [[לגיון|לגיונות]], [[הלגיון החמישי מקדוניקה]], [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], [[הלגיון השנים עשר פולמינטה]] ו[[הלגיון החמישה עשר אפולינריס]]. הוא ריכז את כוחותיו, כאשר עמו בנוסף ללגיונות גם כוחות עזר רבים מעמי הסביבה, ועלה לירושלים. זה זמן מה הייתה העיר נתונה במלחמת אזרחים בין [[יוחנן מגוש חלב]] ו[[שמעון בר גיורא]]. השניים גרמו לאנשי העיר נזק רב במלחמתם, כאשר, בין היתר, שרפו את מחסני המזון של העיר. המלחמה בין היהודים ובין עצמם פסקה רק כאשר הקים טיטוס את מחנהו בסמוך לעיר והחל במצור.
במהלך המצור פיקד טיטוס על הכוחות באופן אישי ועמד בסכנות רבות: "בשעת המצור האחרון על ירושלים המית שנים-עשר איש מן המגינים בשתים-עשרה פגיעות-חצים ולכד את העיר ביום הולדת בתו"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 5.}}. המצור החל בכ"ג בחודש [[ניסן]] ונמשך עד לחורבן הבית ב[[תשעה באב]], ולאחר מכן עד כיבוש העיר העליונה, וסיום החרבתה של ירושלים בח' אלול, שנת [[70]] לספירה. [[ירושלים]] הוחרבה עד היסוד (פרט לשלושה מגדלים אותם הותיר טיטוס, על מנת שהצופה במגדלים יראה עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר בטרם הוחרבה), נשרף [[בית המקדש השני]], ונהרגו רבים מן ה[[יהודים]] והוגלו רבים נוספים.
על פי [[יוסף בן מתתיהו]] לא חפץ טיטוס לשרוף את בית המקדש, אלא רצה לשמור אותו בשלמותו, שכן רצה להיות בעליו של הבניין הנאה{{הערה|"מעיד אני עלי את צבאותי ואת היהודים אשר איתי, וגם אתם, אתם תהיו עדי, כי לא אני הקשיתי את ידי עליכם לטמא את המקדש הזה. ואם תרחיקו את מערכותיכם מן המקום הזה, לא יקרב איש רומאי אל מקדשכם ולא יחללהו, ואני שמור אשמור על ההיכל למענכם, גם על אפכם ועל חמתכם." ("[[מלחמת היהודים]]", ספר ו', פרק ב', ד').}}. על פי יוסף, רק חייל שהפר פקודה והשליך לפיד בוער אל "חלון הזהב" בלהט הקרב הוא שהביא לשריפה. כן מספר יוסף כי מספר חודשים לאחר מכן, כשעבר ליד חורבות העיר, הצטער טיטוס על חורבן העיר, וזכר את יופיה בטרם נחרבה (יוסף בן מתתיהו היה תלוי בחסדם של טיטוס ואספסיאנוס, ולכן אין לייחס לו אמינות רבה בכל הנוגע אליהם). על פי מקור אחר בן התקופה, [[טקיטוס (היסטוריון)|טקיטוס]] המצוטט על ידי הסופר הנוצרי סולפיקיוס סברוס, היה זה טיטוס שהחליט על שריפת המקדש.
===שובו של טיטוס לרומא===
[[קובץ:Arc de Triumph copy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ניצחונו של טיטוס ב[[המרד הגדול|מרד הגדול]] הונצח והולל בעשיית [[שער טיטוס]] ברומא, שהראתה את האוצרות שנבזזו מהמקדש בירושלים כולל המנורה.]]
לאחר שסיים את המצור שהה טיטוס באזור עוד זמן מה. בקיסריה ערך "משחקים" שבהם נהרגו 2,500 שבויים, מי מהם במשחקי [[לודר]]ים, מי ב[[צליבה]] ומי בלוען של חיות טרף. לאחר מכן שהה זמן מה ב[[ביירות]], ובסופו של דבר נסע בחזרה לאיטליה, כשעימו מנהיגי המרד השבויים, שמעון ויוחנן, וכן 700 שבויים שנבחרו במיוחד בשל גובהם ויפי תוארם, על מנת שיוכל להצעידם במצעד ניצחון ברחובות רומא.
עם שובו מירושלים בשנת [[71]] זכה טיטוס למצעד ניצחון, המונצח ב[[שער טיטוס]], שבה נראים ליגיונרים הנושאים את [[כלי המקדש]] ובהם [[מנורת המקדש]] שלימים הייתה לסמלה של [[מדינת ישראל]]. אביו העניק לו משרות שונות, ביניהן משרת ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]], וכן את הפיקוד על [[המשמר הפרטוריאני|המשמר הפריטוריאני]]. בתפקיד זה נהג בגסות ובעריצות, שכן היה צורך לנקוט בחוזק יד על מנת למנוע מאביו את גורלם המר של הקיסרים שקדמו לו, ואכן אספסיאנוס היה לקיסר הראשון מאז [[טיבריוס]] שמת במיטתו מוות טבעי בשיבה טובה.
===טיטוס כקיסר רומא המלך===
[[קובץ:Titus.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פסל הקיסר טיטוס, סוף המאה הראשונה לספירה.]]
לאחר מותו של אביו, בשנת [[79]], ירש טיטוס את אביו, אם כי מינויו עורר התנגדות ב[[הסנאט הרומאי|סנאט]] בין היתר, גם בשל "אהבתו העזה לברניקה המלכה, אשר הבטיח לה - כפי שהיו אומרים - גם לשאתה לאשה"{{הערה|שם=סויטוניוס, טיטוס, 7|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 7.}}. [[ברניקי]] היהודיה, שכמלכה מזרחית הושוותה ל[[קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים|קלאופטרה]], הגיעה לרומא מ[[ממלכת יהודה|יהודה]] בשנת [[75]] ובמשך ארבע שנים חיה בארמונו של טיטוס בגלוי, והייתה לאחת הנשים המשפיעות ברומא. נראה כי יחסים אלו היו לו למכשול פוליטי: "את ברניקה שילח, מיד לאחר שנעשה קיסר, מן העיר למרות רצון שניהם"{{הערה|שם=סויטוניוס, טיטוס, 7}}.
כקיסר הוכיח עצמו עד מהרה כשליט יעיל ואהוב. הוא חדל מעריכתם של משפטי הבגידה, העניש את המלשינים וערך משחקי [[גלדיאטור]]ים מפוארים. בנוסף ל[[קשת טיטוס]] השלים את בניית ה[[קולוסיאום|האמפיתיאטרון הפלאביני]] שבה החל אביו, ובנה ברומא [[בית מרחץ|מרחצאות]] הקרויים על שמו.
ב-[[24 באוגוסט]] [[79]] (חודשיים אחרי עלייתו של טיטוס לשלטון) התפרץ [[הר געש|הר הגעש]] [[וזוב]] ופגע בערים המצויות במפרץ [[נאפולי]] כ[[הרקולנאום]] ו[[פומפיי]]. טיטוס מינה ועדה של קונסולרים (קונסולים לשעבר) וציווה עליה לטפל בתושבים הפגועים. כאשר פרצה שריפה ברומא, שארכה שלושה ימים ושלושה לילות, תיקן את הנזקים מכספו הפרטי. כאשר פרצה [[מגפה]] בערך באותו הזמן, היה טיטוס בין הפעילים במניעת התפשטותה.
טיטוס החל לבנות בפורום מקדש לפולחן אביו (שכן כנהוג באותה התקופה הכריז לאחר מותו כי הוא הועלה לדרגת אל), אך לא זכה להשלימו בימי חייו. כן בנה [[אמות המים של רומא|אמות מים שסיפקו מים לעיר רומא]], וסלל דרכים רבות ברומא ובאימפריה כולה - ב[[ספרד]], ב[[אסיה הקטנה]], ב[[קפריסין]] וב[[נומידיה]].
למרות כל אלו אירעה בתקופתו מרידה באסיה הקטנה שהונהגה על ידי אדם בשם טרנטיוס מקסימוס, אשר התיימר להיות הקיסר נירון.
בשנת [[81]] לספירה, 10 שנים מתום חגיגת ה[[טריומף (מצעד ניצחון)|טריומף]] לכבוד [[אספסיינוס]] וטיטוס לרגל דיכוי [[המרד הגדול]], הציבו הרומאים [[קשת ניצחון]] הקרויה "שער טיטוס" ב[[קירקוס מקסימוס]] ועליה כתובת הנצחה למעלליו. הכתובת עצמה [[חיבור אבוד|לא נשמרה]], אך הטקסט הועתק בימי הביניים וכך הגיע לידינו. בכתובת נמסר על החלטת [[SPQR|הסנט והעם הרומאי]] להעתיר כבוד על טיטוס (שתאריו המלאים נמנים אחד לאחד) על אשר "בצייתו לעצת אביו [[אספסינוס]] ולאותות השמים, הכניע את [[העם היהודי]] והחריב את [[ירושלים]] - עיר ששום מנהיג או מלך לפניו לא הצליחו לכבשה".
ב-[[13 בספטמבר]] [[81]], בהיותו בן 42, מת טיטוס כתוצאה ממחלה בעיר הולדתו של אביו - ראטה, חשוך בנים. אחריו היה [[דומיטיאנוס]] אחיו - ליורשו.
יש המשערים שהיה זה דומיטיאנוס אשר הרעיל אותו, אחרים סבורים שהוא נתן לו לגסוס בלי להושיעו, ואולם אין לכך סימוכין של ממש. היו שהעיד כי טיטוס מלמל על ערש דווי: "הייתה לי רק טעות אחת"... לאחר מותו הורה דומיטיאנוס לסנאט להעלות את טיטוס אל שורת האלים, כאביו אספסיאנוס לפניו.
== דמותו ההיסטורית ומורשתו של טיטוס ==
[[קובץ:Colosseum in Rome, Italy - April 2007.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[קולוסיאום]] שנוסד על ידי [[אספסיאנוס]] הושלם על ידי טיטוס בנו.]]
טיטוס שלט אך שנתיים וחודשיים, ושלטונו נראה כהקלה לעומת עריצותם של קודמיו, בפרט לאור שלטונו הכושל והעריץ של יורשו ואחיו, דומיטיאנוס, אשר ניסה לרשת אותו עוד בחייו. מסיבה זו הועלה טיטוס על נס כ"תענוג לבני אדם" וכדוגמה לשליט טוב ומיטיב על ידי היסטוריונים כדוגמת [[סווטוניוס]], המספר כי באחד הימים, כאשר נזכר טיטוס כי היום חלף מבלי שגמל חסד לאיש, הכריז - "חברים, אבד לי יום"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 8.}}. דמות אידאלית זו עומדת בסתירה מוחלטת לדימויו של טיטוס בקרב בני העם היהודי, הרואים בו רשע וצורר היסטורי, מחריבו של בית המקדש.{{ש}}
על פי [[אגדות החורבן]] ב[[מסכת גיטין]], כאשר כבש טיטוס את בית המקדש, הוא בעל פרוצה (ייתכן שמדובר ב[[ברניקי]], שיחסם של [[חז"ל]] אליה היה שלילי ביותר{{הערה|[[בנימין קלמנזון]], '''[[על מה אבדה הארץ]]''' עמ' 98, [[עתניאל]]: [[הוצאת גילוי]], ה'תשס"ט}}) על ספר תורה ב[[קודש הקודשים]], ולאחר מכן דקר את הפרוכת, שהזילה דם. מכיוון שכך סבר שהרג את אלוהי ישראל. על פי אותו מקור, כך נענש טיטוס:
{{ציטוט|תוכן="יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע! בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקילסוהו: כובש הברברין! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כשיצא מזגו לו כוס יין. בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים"|מקור={{בבלי|גיטין|נו|ב}}.}}.
מקרה מחלתו של טיטוס מוזכר גם במקורות נוצריים. "יתושו של טיטוס" הפך לביטוי לרעיון טורדני המציק לאדם ללא הרף. הזמר ה[[ישראל]]י [[מאיר אריאל]] כתב שיר בשם "פה גדול", המבוסס על מקרה זה.
סויטוניוס מספר על הרהורי החרטה של טיטוס לפני מותו:{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, טיטוס האלוהי, 10.}}
{{ציטוט|תוכן="(טיטוס) הרים עיניו אל השמים והתאונן מרה, על אשר חייו נגזלים ממנו בלי שיהיה ראוי לכך; כי הרי אין בידו מעשה שעליו יתחרט, זולת אחד בלבד. מה היה הדבר הזה, לא מסר הוא עצמו באותה שעה, וגם לא יעלה בנקל בידי מישהו לנחשו."}}
אהבתם של טיטוס וברניקי הייתה נושא למחזות ואף ל[[אופרה]]. היצירה הידועה ביותר היא "ברניס" מאת [[ז'אן ראסין|ז'אן בפטיסט ראסין]] אשר נכתבה בשנת [[1679]].
בשנת [[1962]] ערכה [[סוכנות החלל הצרפתית]] סדרת ניסויים רקטיים שנועדו לבחון את תופעת [[ליקוי חמה|ליקוי החמה]]. המבצע נקרא "טיטוס" ובמסגרתו שוגרו אחת עשרה רקטות מסוג "ברניס" (ברניקי) על שמם של שני האוהבים.
==לקריאה נוספת==
* [[סווטוניוס]], '''שנים עשר הקיסרים''', (תרגום ד"ר [[אלכסנדר שור]]), [[הוצאת מסדה]], 1977.
* [[יוסף בן מתתיהו]], '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', (תרגום ד"ר [[יעקב נפתלי שמחוני]]) הוצאת מסדה, 1968.
* [[משה עמית]], תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 339-327, 392-385, 412-408.
* [[אוריאל רפפורט]], '''תולדות ישראל בתקופת הבית השני''', הוצאת עמיחי, 1984.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Titus|שם ויקישיתוף=טיטוס}}
* [http://kulmosnet.co.il/articles/amish/titus/titus.htm טיטוס האלוהי] מאת סווטוניוס
* [http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3605_056b.htm על טיטוס במסכת גיטין] מתוך סנונית
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{קיסרי רומי}}
[[קטגוריה:קיסרי רומא]]
[[קטגוריה:המרד הגדול]]
| 