יונה סאלק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עריכה מאסיבית, בשביל ערך אחד, במקום 3 חזרות שונות על כל הדברים |
||
שורה 13:
}}
'''יונה אדוארד סאלק''' (ב[[אנגלית]]: '''Jonas Edward Salk'''- ג'ונאס סוֹלק ;{{כ}} [[28 באוקטובר]] [[1914]] - [[23 ביוני]] [[1995]]) היה [[רופא]] ו[[וירולוגיה|וירולוג]] אמריקאי-יהודי, אשר פיתח את
[[קובץ:Ben Gurion - Jonas Salk - Jerusalem 1959.jpg|ממוזער|250px|שמאל|סאלק עם [[דוד בן-גוריון]] ב[[ירושלים]], 1959]]▼
==תחילת חייו==▼
יונה אדוארד סאלק נולד ב[[ניו יורק]] ב-28 באוקטובר [[1914]]. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים [[יהודים]] מ[[פולין]]. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק ב{{ה|סיטי קולג' של ניו יורק}}, ובשנת [[1934]] קיבל את התואר שלו ב[[כימיה]]. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-[[9 ביוני]] [[1939]]. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן.
▲==חייו==
▲יונה אדוארד סאלק נולד ב[[ניו יורק]] ב-28 באוקטובר [[1914]]. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים [[יהודים]] מ[[פולין]]. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק ב{{ה|סיטי קולג' של ניו יורק}}, ובשנת [[1934]] קיבל את התואר שלו ב[[כימיה]]. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-[[9 ביוני]] [[1939]]. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן. ב-[[1968]] השניים התגרשו, וב-[[1970]] סאלק נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה [[פילגש]]ו של [[פיקאסו]].
לאחר סיום הלימודים בקולג', סאלק נרשם ללימודי רפואה ב[[אוניברסיטת ניו יורק]]. במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד [[ביוכימיה]] ו[[בקטרולוגיה]]. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.
לאחר שסיים את לימודיו עבד סאלק ב[[בית החולים מאונט סיני|בית הספר לרפואה "מאונט סיני"]] שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה סאלק להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד"ר
[[קובץ:SalkatPitt.jpg|שמאל|ממוזער|סאלק באוניברסיטת פיטסבורג, 1955, לאחר הכרזת החיסון כבטוח]]▼
בשנת [[1947]], סאלק קיבל הצעת עבודה מאוניברסיטת פיטסבורג. סאלק עבר לשם והמשיך במחקרו על חיסונים כנגד שפעת.
ב-[[1962]] עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את [[מכון סאלק למחקרים ביולוגיים]] ב[[לה הויה]], [[קליפורניה]]. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה [[ביולוגיה מולקולרית]] ו[[גנטיקה]]. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו [[יעקב ברנובסקי]] ו[[פרנסיס קריק]]. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו. הוא מת מאי ספיקת לב בגיל 80.▼
במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: [[מדליית הזהב של הקונגרס]] האמריקני ([[1956]]), [[פרס לסקר]] (1956), הפרס על שם [[ג'ווהרלל נהרו]] ([[1975]]) ו[[מדליית החירות הנשיאותית]] ([[1977]]). אף נקרא על שמו רחוב ב[[אשדוד]].▼
ב-[[28 באוקטובר]] 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 [[שרבוט גוגל|גוגל דודל]].{{הערה|{{דודל|jonas-salks-100th-birthday|יום הולדתו ה-100 של סאלק}}}}▼
[[קובץ:Salk Ike 55.jpg|שמאל|ממוזער|סאלק מקבל מדליית זהב מהנשיא [[אייזנהאואר]]]]▼
==מחקר הפוליו==
▲[[קובץ:SalkatPitt.jpg|שמאל|ממוזער|220px|סאלק באוניברסיטת פיטסבורג, 1955, לאחר הכרזת החיסון כבטוח]]
▲[[קובץ:Salk Ike 55.jpg|שמאל|ממוזער|220px|סאלק מקבל מדליית זהב מהנשיא [[אייזנהאואר]]]]
▲[[קובץ:Ben Gurion - Jonas Salk - Jerusalem 1959.jpg|ממוזער|
בתחילת [[המאה העשרים]], התפרצו ב[[ארצות הברית]] מגיפות [[פוליו]], וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. בשנת [[1938]], הנשיא [[פרנקלין רוזוולט]], שאובחן כנכה בשל פוליו ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה{{הערה|1={{מימין לשמאל|פירוט תרומתו של רוזוולט למלחמה בפוליו (שיתוק ילדים) מופיע בסרט התיעודי "A Paralyzing Fear: The Story of Polio in America" מ-1998 [http://www.imdb.com/title/tt0145302].}}}}. הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית מחלת ה[[פוליו]] בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות. לקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם.
בשנת [[1948]] פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. למרות שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבד הגדולה יורת מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.
החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואנויברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט [[
סאלק החליט שלא לרשום [[פטנט]] על החיסון שלו אלא לשחרר אותו
==שנותיו המאוחרות==
▲ב-[[1962]] עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את [[מכון סאלק למחקרים ביולוגיים]] ב[[לה הויה]], [[קליפורניה]]. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה [[ביולוגיה מולקולרית]] ו[[גנטיקה]]. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו [[יעקב ברנובסקי]] ו[[פרנסיס קריק]]. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו.
ב-[[1968]] התגרש מאשתו הראשונה, וב-[[1970]] נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה [[פילגש]]ו של [[פיקאסו]].
הוא מת מאי ספיקת לב בגיל 80.
▲במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: [[מדליית הזהב של הקונגרס]] האמריקני ([[1956]]), [[פרס לסקר]] (1956), הפרס על שם [[ג'ווהרלל נהרו]] ([[1975]]) ו[[מדליית החירות הנשיאותית]] ([[1977]]). אף נקרא על שמו רחוב ב[[אשדוד]].
▲ב-[[28 באוקטובר]] 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 [[שרבוט גוגל|גוגל דודל]].{{הערה|{{דודל|jonas-salks-100th-birthday|יום הולדתו ה-100 של סאלק}}}}
▲החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואנויברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט [[ראינוע]] על חייו של סאלק. סאלק עמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.
▲סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל, והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון [[ניגריה]] ו[[הודו]].
==ראו גם==
| |||