מרדכי וינגרטן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 35:
עם שובו לעיר החדשה ב-7 ביוני, הוא הושם במעצר בית. למרות זאת, ב-9 ביולי, הוא נבחר להיפגש עם עבדאללה א-תל, שכעת היה מפקד הצבא הירדני בעיר העתיקה, לדון בשחרורם של השבויים מהרובע היהודי, קבורת הגופות שנותרו ברובע, והצלתם של כל ספרי התורה ששרדו. ב-17 באוגוסט הוא הופיע בפני ועדה שחקרה את האירועים בעיר העתיקה. עדותו הייתה ביקורתית כלפי פעולות ההגנה, ותיארה מבוכה כללית במהלך שבוע הלחימה האחרון, ללא ניסיון צבאי לשמור על קשר עם האזרחים. על פי דב יוסף, שבויים שחזרו תיארו את וינגרטן כ"יומרני, תאב-כוח ובקשר קרוב באופן מחשיד עם הבריטים".
עד מותו, חי וינגרטן בהתאם לחוקי האבלות - סימן אישי של צער על אבדן הרובע אותו ניהל במשך הרבה שנים. על מכתביו נהג לחתום: "שמואל{{הבהרה}} ויינגרטן - גלות רחביה". וינגרטן נפטר ב-1964, בגיל 68, ולא הספיק לראות את איחודה של ירושלים והחזרה לרובע היהודי.{{הערה|שם=הגברת הראשונה של הרובע היהודי}}
== קישורים חיצוניים ==
| |||