מבצע ברק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רקע |
|||
שורה 19:
ב-[[12 במאי]] [[1948]] פוצץ [[גשר עד הלום]] שנמצא על ציר ההתקדמות מדרום לצפון. בנקודה זו נעצר הטור המצרי כשבועיים לאחר מכן. באותו לילה נכבש גם הכפר [[ברקה]] ששכן 3 ק"מ מזרחית לגשר.
בשלב זה נקראה חטיבת
במקביל לחטיבת גבעתי פעלו בגזרה גם כוחות מחטיבת הנגב. ב-12 וב-13 במאי נכבש בכפר ברייר מצפון מזרח ל[[עזה]], ותושביו נמלטו לכיוון עזה. לפי מחקרו של מוריס, הגדוד ככל הנראה חולל זוועות בברייר והרג כמה עשרות תושבים.{{הערה|שם=קרבנות|בני מוריס, '''1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה''', עמוד 185.}} בעקבות כיבוש ברייר נמלטו תושבי [[חוליקאת]] ו[[כאוכבה]] לכיוון מערב. באותו יום גורשו גם תושביהם של [[סומסום (כפר)|סומסום]] ו[[נג'ד]] הסמוכים.{{הערה|שם=לידתה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים''', עמ' 178-177.}}
שורה 25:
ב-[[15 במאי]] כבש גדוד 3 של חטיבת גבעתי את הכפר [[מע'אר (שפלה)|מע'אר]] ששכן מעל צומת [[תל נוף]] ובתיו פוצצו. רובו של הכפר כבר היה נטוש באותו שלב.{{הערה|שם=קרבנות}}
בחציו השני של חודש מאי כבשו כוחות מחטיבת 'גבעתי' את הכפרים: [[סוואפיר אל שרקיה]], [[בטני עראבי]], [[אל-קוביבה (רמלה)|קוביבה]] ו[[זרנוגה]]{{הערה|1=ההיסטוריון [[מרדכי בר-און]] שהשתתף כמפקד מחלקה בכיבוש הכפר זרנוגה מעיד במאמרו, '''ההיסטוריוגרפיה של מלחמת תש"ח וראשית המדינה''', [[יהדות זמננו]], כרך 6, תש"ן, "שלא היה שם כל גירוש והכפר היה ריק לחלוטין כאשר הגענו אליו". מוסיף בר-און ומעיד באותו המאמר: "אני אישית השתתפתי בכיבושם של כתריסר כפרים ערביים בשפלה הדרומית ולא ראיתי באף מקרה שתושבים גורשו, מאחר שבכל המקרים היו הכפרים ריקים מיושביהם כאשר הגענו עליהם. כמפקד מחלקה ופלוגה במלחמת השחרור, לא קבלתי אף פעם פקודה לגרש ערבים בעת הקרב". }} שרוב תושביהם נמלטו עוד קודם לכן, והמעטים שנותרו גורשו ככל הנראה. ב-27 ו-28 במאי כבשה חטיבת הנגב את הכפרים [[אל מחרקה]] ו[[כופחה]].{{הערה|שם=לידתה}}
==תוצאות המבצע==
| |||