תקופת מייג'י – הבדלי גרסאות

'''תקופת מייג'י''' ([[יפנית]] '''明治時代''' - "מֵייגִ'י גִ'ידָאי") היא תקופה ב[[היסטוריה של יפן]], שהחלה בשנת [[1868]], עם עלייתו לשלטון של ה[[קיסר יפן|קיסר]] [[מוצוהיטו]]. כינוי המלכות שלו - "מייג'י" (ב[[יפנית]]ביפנית: "שלטון נאור": [[wiktionary:明|明]] - "מואר", [[wiktionary:治|治]] - שלטון) העניק לתקופה את שמה ב[[יפן]]. התקופה הסתיימה בשנת [[1912]] עם מותו של קיסר המייג'י. במהלך תקופה זו התרחשו שינויים כבירים ביפן, תמורות מדיניות וחברתיות אשר הביאו למסחר ענף ויבוא תרבותי אינטנסיבי מארופה, אשר הצעידו את יפן לעידן המודרני והקימו בה משטר [[דמוקרטיה פרלמנטרית|פרלמנטרי]] ומלוכני, במקום השוגונאט של [[תקופת אדו|טוקוגאווה]]. בארבע השנים הראשונות של תקופה זו התרחשה [[הרסטורציה של מייג'י]], מהפכה שלטונית בה הוחזר הכח ל[[כס החרצית|כס הקיסרות]] על ידי נישול המשפחות הפיאודליות מכוחן.

המהפכה התרבותית גבתה מחיר כבד ממעמד ה[[סמוראי]]ם. אליטה זו, אשר נהנתה במשך מאות בשנים מכוח בלתי מוגבל, התבוננה במורת רוח בשינויים שהחלו בהדרגה לכרסם בכוחה. קרנם של הסוחרים (מעמד חברתי נמוך עד עתה) עלתה ובכוחם הפוליטי הגובר החלו לצמצם את הסמכויות המקומיות של הסמוראים בטענה כי השיטה הישנה מפריעה להתפתחות המדינה. בשנות השבעים של [[המאה ה-19]] נחקקו חוקים אשר נישלו את הסמוראים מכל מקורות כוחם. רבים מהסמוראים קיבלו את הגזירות ונטמעו במודרניזציה מאחר שכוחם נחלש גם כך עם הסתלקות ה[[שוגון]]. ל[[סייגו טאקאמורי]], אשר הביא בעצמו לסילוק השוגון ועד כה היה אחד מיועצי הקיסר, היה זה הקש ששבר את גב הגמל. בשנת [[1877]] שלחה הממשלה כוח ימי לעיר [[קגושימה]] על מנת לפרק את אנשי טאקאמורי מנשקם לאחר שנשיאת [[חרב]]ות הוכרזה כבלתי חוקית. הסמוראים השמידו את חיילי הקיסר וכך החל המרד. טאקאמורי צעד צפונה לעבר העיר [[קומאמוטו]] עם כוח של 40,000 סמוראים נאמנים. צבא הקיסר התגבר על תנאי הקרקע הקשים וטבח בסמוראים. לאחר כשישה שבועות של קרבות ייאוש הצליח טאקאמורי להימלט מטבעת הכיתור של הצבא הקיסרי ובחברת כ-400 סמוראים שנותרו מהכוח המקורי חזר לעיר קגושימה במסע מפרך. ב-[[24 בספטמבר]] [[1877]] נלחם טאקאמורי את הקרב האחרון ב[[שירויאמה]]. נאמניו האחרונים נהרגו יחד עמו וכך נעלם המעוז האחרון להתנגדות למודרניזציה.

לאחר דיכוי המרד החלו להתעורר ביפן דרישות חדשות לשינוי שיטת ה[[ממשל|שלטון]], שכן הפתיחות ל[[תרבות המערב|מערב]] הביאה לחלחול של רעיונות [[דמוקרטיה|דמוקרטיים]] בקרב [[אינטלקטואל]]ים. [[איטאגאקי טאיסוקה]] היה אחד מהפעילים הבולטים בקידום רעיון השלטון הייצוגי. טאיסוקה, מנהיג מקומי ממחוז [[טוסה|האןטוסההאוטוסה]], שימש כנציג במועצה הלאומית עד להתפטרותו בעקבות [[הפרשה הקוריאנית]]. לאחר ההתפטרות, הקים טאיסוקה תנועה להפצת רעיון כינון משטר נוסח [[בריטניה]]. בשנת [[1874]] פרסם טאיסוקה את [[הכרזת טוסה]] אשר בה ביקר את אנשי האצולה ודרך ניהולם את המדינה. כשנה לאחר מכן חזר טאיסוקה למועצה הלאומית ואיחד את המנהיגים והתנועות הקוראים לרפורמות. [[ועידת אוסקה]] אשר נערכה בשנת [[1875]], הביאה להקמת מערכת משפטית עצמאית וכן מונתה [[מועצת הזקנים (יפן)|מועצת הזקנים]] עליה הטיל הקיסר את משימת הכנת ה[[חוקת יפן|חוקה]]. מעמד האצולה הסכים כלפי חוץ לשינויים הדרושים לניהול המדינה, אך השתמש בכוחו על מנת להשהות תהליכים אלו ככל האפשר. בשנת [[1881]] הקים טאיסוקה את המפלגה הליברלית אשר חתרה לכינון משטר בנוסח ה[[צרפת]]י, היה זה הישגו הגדול ביותר.

במנצ'וריה לחמו היפנים לראשונה בצבא מערבי. בשנת [[1904]] פרצה [[מלחמת רוסיה-יפן]]. הצבא היפני, שהתעצם במהירות בספינות קרב חדישות ובציוד מודרני אחר, הצליח להביס את הצבא הרוסי ולהעניק ליפן שליטה במנצ'וריה. קרנו של הצבא עלתה במידה שהעניקה לגנרלים החדשים כוח פוליטי חסר תקדים. הצבא הפך להיות גורםלגורם דומיננטי במדיניות הפנים ותוך השתלטות על משרדי ממשלה שונים החל להטמיע את התפיסה הלאומנית במערכת החינוך. ראשי הצבא הפכו להיות פוסקילפוסקי הלכה בתחומים רבים בחברה היפנית, מהלך שהעצים עד לשיאו ב[[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה יפן בעלת ברית של [[בריטניה]]. לאחר המלחמה זכו היפנים בשטחים אשר הופקעו מ[[גרמניה]] במערב [[האוקיינוס השקט]].