הכשרת בשר – הבדלי גרסאות

 

{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[גיד הנשה]], [[איסור אכילת חלב]]}}

השלב הראשון בהכשרה הוא הסרתם של ה[[חלב (שומן)|חלב]] ושל [[גיד הנשה]] והשומן העוטף אותו. החיוב ההלכתי על הסרת חלקים אלה, מבוסס על ביטוי המקרא "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה",{{הערה|1={{תנ"ך|בראשית|לב|לב}}.}} וכן ציווי המקרא "כל חלב שור וכשב לא תאכלו".{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|ז|כג}}.}} אומנם הציווי המקראי לא אוסר את אכילת שומנו של גיד הנשה, אבל בתלמוד כתוב שמשום ש[[יהודים|ישראל]] קדושים הם נהגו בו איסור .{{הערה|1={{בבלי|חולין|צא|א}}.}} החיוב בניקור מתייחס ל[[בהמה]] בלבד, אך חלב [[חיה (יהדות)|חיה]] אינו אסור באכילה.

ישנם מספר קהילות הנוהגות שלא לאכול כלל איברים שיש צורך לנקרם אפילו לאחר ניקור.

 

 

 

 

{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=אמר שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה... במתניתא תנא: מדיח ומולח ומדיח.|מקור=תלמוד בבלי חולין קיג עמוד א}}

אופן פעולת הכשרת הבשר-

ב[[יהדות תימן]] נהגו בנוסף גם להשליך לבסוף את הבשר לתוך מים רותחים ופעולה זו נקראת [[חליטה]].

 

 

== הכשרה על ידי צליה ==

 

כאשר צולים בשר, על פי ההלכה אין צורך להמליחו, שכן האש שואבת את הדם. עם זאת, לפי מנהג כמה עדות{{הערה|1=[http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45209 כבד- מליחתו בזמן הצליה], במדור "שאל את הרב", באתר [[כיפה (אתר אינטרנט)|כיפה]].}} ממליחים מעט גם בשר שצולים כדי לסייע לדם לצאת.