היפוגליקמיה – הבדלי גרסאות

במצב של היפוגליקמיה, המוח מגרה את [[בלוטת יותרת הכליה|יותרות הכליה]] לשחרר את ה[[הורמון]] [[אדרנלין]], במטרה שיגרה את ה[[כבד]] לשחרר סוכר לזרם הדם. הימצאות של אדרנלין בדם, גורמת במקביל ל[[תסמין|תסמינים]] הדומים ל[[הפרעת פאניקה|התקף חרדה]]: [[עצבנות]], [[זיעה|הזעה]] ([[זיעה קרה]]), [[רעד (נוירולוגיה)|רעד]] ו[[דפיקות לב]]. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה מצוי באי שקט, ועלול להיות אגרסיבי ואף [[אלימות|אלים]]. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם [[חיוורון]], [[חולשה]] פתאומית, [[בלבול]], [[בחילה]], ורעידות בצורת [[פרכוס|פרכוסים]]ים או [[עווית]]ות, במקרים קיצוניים עד כדי [[אובדן הכרה]] ואפילו [[מוות]]. בדרך כלל, התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם.

אירועי היפוגליקמיה עשויים להופיע בעקבות [[צום]] ממושך, [[דיאטה]] דלת [[פחמימות]], גידול [[לבלב|לבלבי]]י פעיל המפריש ומייצר [[אינסולין]] בכמויות בלתי מבוקרות או צריכת [[משקה חריף|אלכוהול]] אצל [[שתיין|שתיינים]] כבדים שנמנעים מאכילה לפרקי זמן ממושכים.

== גורמים ==

ירידה בערכי הסוכר בדם מביאה, ראשית, לירידה בהפרשה של אינסולין. זהו [[מנגנון הגנה (גוף האדם)|מנגנון ההגנה]] הראשון מפני היפוגליקמיה והוא מתרחש כאשר רמות הסוכר מגיעות לרמה של 80-8580–85 מיליגרם לדציליטר דם.

לאחר מכן, ברמות סוכר סביב 65-7065–70, מתחילה הפרשה של הורמונים הקרויים: "Counterregulatory" או "הורמונים המעלים רמות גלוקוז בדם".

הפרשה של [[אפינפרין|אדרנלין]], המהווה את קו ההגנה השלישי, עולה גם היא במידה ורמות הגלוקוז בדם יהיו סביב 65-7065–70. מנגנון זה קריטי כאשר יש מחסור בגלוקגון. אדרנלין גורם לפירוק של גליקוגן בכבד וייצור של גלוקוז ([[גלוקונאוגנזה]]).

מתחת לרמות של 55-5050–55 ישנם תסמינים ברורים של היפוגליקמיה, וביניהם, רעב. זהו מנגנון הגנה "התנהגותי", שמטרתו להביא ל[[אכילה]], ועל ידי כך, להעלות את רמות הגלוקוז בדם.