השיטפון הגדול של 1993 – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[תמונהקובץ:MO capital flood 93.jpg|מרכז|250px]]

|מפה=[[תמונהקובץ:Saint Louis satellite photo of Great Flood.jpg|מרכז|250px]] {{ש}} [[תצלום לוויין]] של מפגש הנהרות מיסיסיפי (מצפון) ומיזורי (ממערב) ליד [[סנט לואיס]] בעיצומו של השיטפון, 1993. ניתן להבחין כי בתוך העיר [[סנט צ'ארלס]] זורם המיזורי ברוחב הרגיל, עקב סוללות ההגנה הגבוהות. הנהר הזורם מצפון, מימין למיסיסיפי, הוא [[אילינוי (נהר)|אילינוי]]. הנהרות מתמזגים כ-20 ק"מ מצפון-מערב למיזוגם הרגיל {{ש}} [[תמונהקובץ:StLouis-Sep2002-USGS-Landsat Dedacal.PNG|מרכז|250px]] {{ש}}[[תצלום לוויין]] של מפגש הנהרות מיסיסיפי ומיזורי בימים כתיקונם, 2002

[[תמונהקובץ:Flooding 1993 fema 13708.jpg|שמאל|ממוזער|[[מסעדה]] של [[מקדונלד'ס]] מוגנת בשקי חול מפני המים הגואים ב[[פסטוס (עיר)|פסטוס]] שבמיזורי]]

סתיו 1992 היה גשום במיוחד במערב התיכון. כתוצאה מכך האדמות באזור היו ספוגות במים, ורמת [[מי תהום|מי התהום]] ב[[אגן ניקוז|אגני הניקוז]] של המיסיסיפי והמיזורי היו גבוהות במיוחד. בחורף 1992-19931992–1993 ירדו באזור שלגים כבדים מהרגיל. בנוסף לצרוף גורמים אלו, ירדו באביב 1993 גשמים בלתי פוסקים כתוצאה ממערכת מזג אוויר ייחודית. מערכת אוויר זו התקבעה מעל האזור, ובמקומות מסוימים ירדו גשמים במשך 40 יום רצופים. ב[[איווה]] למשל ירדו למעלה מ-1,200 מ"מ גשם בתקופה אפריל-אוגוסט. באזורים רבים כמות ה[[משקעים]] הייתה 400% עד 750% מעל הממוצע הרב-שנתי. כתוצאה משילוב גורמים אלה, האדמה הספוגה לא יכלה לקלוט את עודפי הממטרים ואלה זרמו ליובלים והנהרות שנשפכים למיזורי והמיסיסיפי.

הגשמים העזים בדרום דקוטה מתחילים להשפיע על מפלס המיסיסיפי בכל אגן הניקוז העליון שלו. הצפות מתרחשות ב[[הנהר השחור|נהר השחור]] ב[[וויסקונסין]]. גם הנהרות מיזורי ו[[קנזס (נהר)|קנזס]] עוברים את מפלס ההצפה. ב-[[7 ביוני]] החלו לקרוס סוללות לאורך הנהרות והמים הגואים הציפו את סביבתם דרך הפרצות בסוללות. הצפות אלה הקטינו את לחץ הזרימה במורד הנהרות מה שמנע שם הצפות באופן זמני. גובה פני המים ירד במיסיסיפי ובמיזורי מתחת למפלס ההצפה אך שב ועלה לאחר שהגשמים לא הפסיקו. חודש יוני לא היה גשום כמו מאי, ונרשמה הפוגה זמנית בהצפות.

ב[[דה מוין]] שבאיווה, חדרו מי נהר [[רקון (נהר)|רקון]] הגואים למתקן טיהור [[מי שתייה]] ומה-[[11 ביולי]] עד ה-[[22 ביולי]] הושבת המתקן. מאות אלפי אנשים נותרו ללא מים זורמים וללא מי שתייה. [[המשמר הלאומי של ארצות הברית|המשמר הלאומי]] ו[[הצלב האדום האמריקני]] הציבו תחנות חלוקת מים בעיר וחברת [[אנהאוזר-בוש]], יצרנית [[בירה]] גדולה, חילקה מים בפחיות בירה לבנות עם [[סמליל]] החברה. עם חידוש אספקת המים הזורמים, הם אושרו לרחצה ושימושים ביתיים אך לא לשתייה. חידוש אספקת המים המלא חל רק בתחילת אוגוסט.

נהר המיסיסיפי החזיק בגובה פני המים ברמה של שיטפון 1973. אך משהגיע גל הגאות מנהר המיזורי, לא עמדו הסוללות בפרץ והן נפרצו במספר מקומות וגרמו להצפות כבדות. גל הגאות המשותף נע לאורך המיסיסיפי מסנט לואיס עד [[קהיר (אילינוי)|קהיר]] באילינוי, שם מתמזג נהר [[אוהיו (נהר)|אוהיו]] למיסיסיפי. החל מנקודה זו, המיסיסיפי רחב דיו כדי לקלוט את המים, ולא נרשמו הצפות דרומה מנקודה זו. תרמה לכך גם עונה יבשה במיוחד במזרח ארצות הברית, שגרמה למפלס מים נמוך מהרגיל בנהר אוהיו. לו היה גם נהר האוהיו גואה, הייתה נגרמת הצפה כללית גם בחלקו התחתון של המיסיסיפי, והנזקים היו חמורים בהרבה.

ב-[[1 באוגוסט]], באזור [[סנט צ'ארלס]], הגיעו המים לגובה של 11.63 מטר מעל המפלס הרגיל של המיזורי. בקולומביה שבאילינוי נפרצו הסוללות ושטח של 190 קמ"ר הוצף, ובו כמה ערים. ב-[[3 באוגוסט]] החליטו השלטונות לפרוץ במכוון את הסוללה באזור כפרי כדי למנוע הצפה של כמה ערים, מה שאכן עבד. כמעט כל 700 הסוללות לאורך המיסיסיפי, שנבנו בידי אנשים פרטיים כדי להגן על שדותיהם, נפרצו ושדותיהם הוצפו.