גילברט בייקר – הבדלי גרסאות

'''גילברט בייקר''' (ב[[אנגלית]]: '''Gilbert Baker''';{{כ}} [[2 ביוני]] [[1951]] – [[31 במרץ]] [[2017]]) היה [[אמן (אמנות)|אמן]] ו[[עיצוב|מעצב]] [[אמריקאי]] [[הומוסקסואל]] גלוי ופעיל [[זכויות אדם]] שעיצב בשנת [[1978]] את [[דגל הגאווה|דגל הקשת]] בשנת [[1978]] הידוע בשם דגל הגאווה.

בייקר נולד ב[[שניוט]], [[קנזס]] וגדל ב[[פארסונס (קנזס)|פארסונס]], קנזס. אביו היה שופט ואמו הייתה מורה. בשנים 1970 - 1972 הוא שרת ב[[צבא ארצות הברית|צבא]] ב[[סן פרנציסקו]]. לאחר פרישתו מהצבא, הוא לימד את עצמו ל[[תפירה|תפור]] ובמיומנות זו שרכש החל ליצור דגלים וכרזות למען זכויות הומואים ובמצעדי מחאה נגד המלחמה. בתקופה זו הוא פגש והתחבר עםאת [[הארווי מילק]] והתחבר עמו.

בשנת [[1978]] הוא יצר את דגל הקשת שאותו צבע ידנית בעזרתם של 30 מתנדבים, והיו בו שמונה פסי צבע (ורוד, אדום, כתום, צהוב, ירוק, טורקיז, אינדיגו וסגול), שכל אחד סימל משמעות שונה. מילק רכב מתחת לדגלי הקשת הראשונים שהכין בייקר במצעדב[[מצעד הגאווה]] של סן פרנסיסקו ביוני 1978, חודשים ספורים לפני שנרצח.

בשנת [[1979]] החל בייקר לעבוד בחברת "דגלי פאראמאונט" (.Paramount Flag Co) בסן פרנסיסקו. הוא עיצב אירועים עבור [[דיאן פיינשטיין]], [[ראש ממשלת סין]], [[נשיא צרפת|נשיאי צרפת]], [[מלך ספרד]], [[נשיא ונצואלה|ונצואלה]] ו[[נשיא הפיליפינים|הפיליפינים]] ועוד רבים אחרים. הוא גם עיצב אירועים למען זכויות האזרח ולמצעדי גאווה בסן פרנציסקו. בשנת [[1984]] הוא עיצב את הדגלים לוועידה הדמוקרטית לנשיאות.

בשנת [[1994]] עבר בייקר להתגורר ב[[ניו יורק]]. הוא המשיך ביצירה שלו ובאקטיביזםוב[[אקטיביזם]]. באותה שנה הוא יצר את הדגל הגדול ביותר בעולם (באותובאותה העתעת) לחגיגות יום השנה ה-25 לפרוץ [[מהומות סטונוול]].

בשנת [[2003]] הנציח בייקר את יום השנה ה-25 ליצירת דגל הקשת, ביצירת דגל קשת שנמתח מ[[מפרץ מקסיקו]] ל{{ה|אוקיינוס האטלנטי}} ב[[קי ווסטוסט]]. לאחר ההנצחה, הוא שלח חלקים של הדגל הזה ליותר מ-100 ערים ברחבי העולם. האירוע תועד בסרט באורך מלא של מארי ג'ו פרון.

בשנת [[2008]] יצר מחדש את דגל הקשת לכבוד הסרט "[[מילק (סרט)|הסרט מילק]]" שהיה מועמד ל[[טקס פרסי אוסקר ה-81|פרס האוסקר]]. בשנת [[2015]] נרכש הדגל על ידי [[המוזיאון לאמנות מודרנית]] והוא מוצג בגלריות העיצוב העכשווי.